מנקודת מבטו של ולדימיר קמינר, שנות השבעים והשמונים בברית המועצות היו עליזות מאין כמותן. אמנם המשטר עדיין תבע לעצמו את הזכות על סדר יומו של האזרח הקטן, אך בידיו של קמינר כל ניסיון התערבות כזה הפך הזדמנות להרפתקה משעשעת. בדרכו המקורית, רבת הדמיון והאנרכית התמודד קמינר עם השיטה ותוך כדי כך חשף את נקודות התורפה של ברית המועצות המקרטעת בדרכה למערב.
קמינר הגיח לעולם ב-1967, בעיצומן של חגיגות היובל למהפכת אוקטובר. למרות שנולד במוסקבה להורים נאמנים לשיטה ולמשטר, מעולם לא נחשב "רוסי" אמיתי: בדרכונו צוין שהוא יהודי; הוא לא היה חבר בתנועת הנוער הקומוניסטית ה"קומסומול" ובמקום לטפח שאיפות גדולות, הוא עזב את בית הספר, שתה אלכוהול, הרוויח כסף שחור והשתלב היטב בתרבות הנוער האלטרנטיבית בארגון קונצרטים מחתרתיים של מוזיקת רוק. בתקופת הפרסטרויקה גויס לצבא ובסיטואציה האבסורדית שנקלע אליה הגיעו מעלליו לשיאים חדשים. לאחר התפוררותה של ברית המועצות הצטרף לגל ההגירה ההמונית והיגר לברלין. רוסיה נשמה לרווחה וברלין התחילה לרקוד.
ולדימיר קמינר מתגורר בברלין כבר ארבע עשרה שנים. בתקופה זו הפך לדמות מפתח מתוקשרת בחיי התרבות של גרמניה. הוא פרסם תשעה ספרים, שזכו להצלחה רבה ותורגמו לשפות רבות, הוא מגיש תוכנית רדיו פופולרית, והוא הבעלים של מועדון דיסקו רוסי ידוע במזרח העיר.