“איש מבין השניים לא ידע אהבה לפני כן. ייתכן שהיא התנסתה במשחקים, אך למען האמת לא היה לה מושג, ואילו הוא לא שיער בנפשו מה מצפה לו."
כוורן נחבא אל הכלים, בקושי בן עשרים, נושא לאישה את לאורה, "צעירה עגלגלה, לחיים זרועות נמשים, עיניים בהירות שהבריקו באור משונה, שדוני“. לאחר שלאורה מסתלקת עם גבר אחר יוצא הכוורן למסע נדודים שבסופו, אחרי עשרים שנה, נסגר מעגל.
לרגע אחד במסעו נדמה כי יצליח להתנחם באהבה חדשה, אבל העבר אינו משחרר את אחיזתו, או שמא הוא אינו מרפה מן העבר.“
בצעירותי איבדתי הכול, ואלה דברים שאי אפשר להשיב לעת זקנה", הוא כותב במכתב לאישה אחרת.
בנובלה יופיו של העולם, משרטט הֶקטור טיסון בעדינות של רישום דיו חיים שלמים ומעלה את השאלות הבסיסיות ביותר שלנו על מהות האהבה, הבית והטעם לחיים.
זהו תרגום ראשון לעברית של יצירה פרי עטו של טיסון, סופר, עיתונאי ודיפלומט ארגנטיני יליד 1929, שמכלול יצירתו כולל רומנים, נובלות וכתבי זיכרונות. בספר זה, הרואה אור בסדרת “ליברו", הוא מתאר ביד אמן את ניסיונו של אדם למצוא את מקומו בעולם.
- שיתוף:
