הוא דיבר בקול נמוך ושבור. "לא הצלחתי להתגבר על הפרידה ממך... אני חושב, אני חושב שאני מאוהב בך."
סַקרֵה בּלוֹ ולכל הרוחות ומֶרד משולש. מלמלתי, "דייב, אני לא יודעת מה להגיד. אני, כאילו... אני..."
הוא אמר, "אולי תיתני לי רק נשיקה אחת אחרונה?"
הסתכלתי עליו. והוא הסתכל עלי.
שמתי לב שהוא עונד אף אדום וגדול של ליצן. ופשוט בוהה בי.
זה היה ממש, ממש מצחיק, אפילו שהבדיחה היתה על חשבוני. הוא נראה משועשע כל כך! שנינו נמרחנו מצחוק.
אבל אז קרה דבר נורא. בטעות מצאתי את עצמי מחוברת לפה שלו.
קבלו את ג׳ורג׳יה ניקולסון, אחת שיודעת שהיא לא בדיוק כמו כולם.
היא פרועה, היא מצחיקה, היא צוחקת על עצמה ועל כולם, והיא כותבת יומן, פרוע בדיוק כמוה.
כאן, בחלק השלישי שלו, העלילה הולכת ומסתבכת. היא אמנם זכתה באליל המין (אה"מ), אבל מה קורה עם דייב הבדרן? זה אמיתי? זה מסוכן?
הוצאת כתר גאה להוציא מחדש את הסדרה הכובשת של לואיז רניסון, "מיומנה המוטרף של ג'ורג'יה ניקולסון". כל דקה בלעדיו נמשכת שישים שניות הוא הספר השלישי בסדרה.