הסופר גאי אֵייבּלמן מעריץ את אשתו ונסה, אדמונית, סוערת, יפהפייה וזועמת, בעיקר עליו. הוא אוהב אותה כל כך עד שהוא חושק גם באמה פּוֹפּי, הסוערת לא פחות. ומכיוון שספריו המצליחים כבר מאחוריו וקוראיו מתמעטים והולכים, הוא שוקל לממש את תשוקתו אל חמותו כדי לכתוב שוב ספר שערורייתי שינחל הצלחה. גם אם לא יהיו בו ערפדים.
אם כי, הוא חושש, העניין אבוד ממילא. כך חשב גם המו"ל שלו, שהתאבד. והסוכן שלו, שמתחבא מפני הסופרים שהוא מייצג. לעומת זאת דווקא ונסה כותבת רומן. הוא לא מאמין שאי פעם תסיים אותו, אבל חרד ממה שיקרה אם כן. וממה שהיא עושה עם גברים אחרים כשהיא לא אתו.
זמן חיות – זועם, גס, פרוע, מבריק, ובעיקר מצחיק – הוא הקינה הכי עליזה שנכתבה על המילה הכתובה. הווארד ג'ייקובסון, מחשובי הסופרים הבריטים היום, הוא זוכה פרס מאן בוקר מ-2009 על ספרו "מה זה פינקלר", שגם הוא ראה אור בכתר.
"את ג'ייקובסון לא קוראים כדי לקבל רישום מאופק ומכובד של מה שמתחולל בין גבר לאישה; קוראים אותו כדי לזכות בהצצה פרועה, מלוכלכת, שובבה אל מה שאנחנו רוצים באמת לעשות זה לזה. ובשביל הבדיחות"
ה"גרדיאן" על "הספרים הגדולים של 2012"