אני אוהבת את החושך שיורד מאוחר בקיץ.
אני אוהבת לפקוח עיניים כשאני שוחה במים.
אני אוהבת סוכריות גומי בטעם תות.
אני אוהבת להסתכל בגברים ישנים אחרי ההתעלסות.
אני אוהבת את הקריאה Mind the gap ברכבת התחתית של לונדון.
אני פוחדת מנמלים אדומות.
אני פוחדת כשאני בודקת את חשבון הבנק שלי ולוחצת על "יתרה".
אני פוחדת כשהטלפון מצלצל מוקדם בבוקר.
אני פוחדת להיכנס למטרו כשהקרון מלא עד אפס מקום.
אני פוחדת מהזמן שחולף.
פריז, לילה. אישה נשדדת. השודד חוטף את התיק שלה וחובט בראשה.
פריז, בוקר. לורן, בעל חנות ספרים, מוצא תיק של אישה מונח על פחי אשפה. התיק מלא חפצים אבל אין בו ארנק ולא עדות אחרת לזהותה של האישה, רק שמה הפרטי: לור. יש צרור מפתחות, תמונות אישיות, קבלה ממכבסה, ופנקס אדום קטן ובו רשימות של אהבותיה ופחדיה הכמוסים.
לורן מחליט לחפש אותה ולהשיב לה את התיק. משחק הבילוש שהוא יוצא אליו הופך לאטו למסע אל אהבתו השנייה. זהו סיפור על פגישה שטווה הגורל ועל קשר מאוחר בחיים, שזור כולו באהבת הספרים של שני גיבוריו.
ספריו של אנטואן לורן, ובהם רב המכר "כובעו של מיטראן", זכו בפרסים רבים בצרפת. האישה עם הפנקס האדום תורגם ל-14 שפות.
"מעטים הסופרים שיכולים לרקוח תערובת חלקה כל כך של השתובבות ספרותית כמו אנטואן לורן הצרפתי, סופר זוכה פרסים, שהוא גם תסריטאי ואספן עתיקות - תחומי עניין שמוסיפים לפרוזה המתוקה-מרירה שלו גם מבט קולנועי וגם תשומת לב לפרטים" - ה"טלגרף"