שולחן האירוח הערבי כל כך קרוב, ועם זאת - כל כך מרוחק. רובנו פוגשים את מטעמיו בהנאה במסעדות המזרחיות, אבל כמה מאיתנו יודעים את הסודות האמיתיים ואת אופן התקנתם של הסינייה, המלוחייה ומשקה הקרקדה האדום והמרענן? את כל המעדנים המזרחיים שקובצו בספר זה אפשר להכין מחומרים מקומיים, בלי לייבא דבר. הכול, מן החצילים ועד המנגולד ובשר הכבש, מקומי וזמין, טעים, מזמין ומעלה ניחוח. נוואל אבו-גוש, בשלנית מומחית בת לחמולה ערבית ענפה, מביאה בספר זה את מיטב מאכלי משפחתה והכפר שלה, באופן פשוט, בהיר ומסודר. רות אבידור-יודפת, מומחית לבישול ולמסורת ערבית, ביצעה את התחקיר. הקדמותיה ודברי הרקע המקיפים שלה מעטרים את פרקי הספר. המאכלים בספר הם ברוח הבישול הים-תיכוני, הנחשב כיום לבריא, למאוזן ולטעים ביותר בעולם, ועל כן הוא גם להיט אופנתי, אך במשפחת אבו-גוש בישלו כך תמיד: עם חומוס ומנגולד, אורז וצנובר, עלי גפן וכבש וממולאים ושמן זית, והמון סלטים טריים ופשוטים, מכל מה שצומח מסביב, עם מיץ מלימון טרי ועם נענע. פשוט הוא יפה: למרות שהטאבון עדיין משמש לאפיית פיתות בחצר הערבית, רוב מטבחי הערבים בישראל עברו מודרניזציה מואצת בשנים האחרונות ורובם המוחלט של מתכוני ספר זה יתאזרחו היטב במטבחינו. כיוון שמדובר במפגש בין שכנים, נוספו למתכונים גם סודות משפחתיים קטנים, סיפורים על מסורת וחגים ומעט אירוח ועצות עיכול ומרפא - כעוד דרך לקירוב לבבות, דרך הצלחת, וכל אלה מלווים בחומר רקע ובצילומים מרהיבי עין.