איך ממשיכים לחיות אחרי מעשה בלתי הפיך? איך מנווטים
בדרכים לא מוכרות, ולמי פונים כשאין תשובות נכונות? אלו
השאלות שעומדות במרכזו של האפוס המשפחתי עוצר הנשימה
של מ"ל סטדמן.
1958, מרחבי הפרא של מערב אוסטרליה, אדמה אדומה משתרעת
עד האופק, השמש חורשת תלם בשמיים; על הקו האדום הישר
המפלג את העצים המעטים מתקדמת משאית יחידה. במושב
הקדמי מצטופפים שלושה מבני משפחת מֶקּברַייד. זהו יום רגיל
בחייה של משפחת חוואים, אנשים קשוחים שמגדלים צאן מזה
דורות על פני מיליון דונמים צחיחים באחד האזורים המרוחקים
והקשים בעולם.
יום רגיל אחד, בדרך בודדה, תחת שמיים כחולים אינסופיים,
המשאית סוטה ממסלולה. תוך שניות, חייה של כל משפחת
מקברייד מתנפצים. התאונה היא הראשונה מתוך שרשרת
אירועים שיהדהדו עוד שנים קדימה וישפיעו על חייהם של
כמה דורות במשפחה