בנקודה כלשהי נדמה שכולם יודעים לאן הם הולכים: הם מתקדמים בעבודה או לומדים לימודים גבוהים, נניח באקדמיה למוזיקה. הם מתאהבים ומתחתנים ויוצאים לרילוקיישן, נניח לאוסלו. ואייר עשתה הכול לפי הסדר. יותר מזה, היא הצטיינה.
אבל הפירוק התנגש בה חזיתית: נישואיה התמוטטו, הקריירה המוזיקלית שלה נקטעה, ובגיל שלושים ואחת היא חוזרת אל העיר שבה גדלה כאילו מעולם לא עזבה אותה.
היא נודדת בין סאבלט לסאבלט, מותירה רק חריכות קטנות במרחב. סרטוני הדרכה ביוטיוב הופכים לפסקול היחיד של חייה ולאמצעי הניווט שלה בעולם. הם מחליפים את המשמעות, ובהיעדר כל עוגן אחר - מורים לה איך לחיות.
ברומן חניכה מבריק נועה סוזנה מורג משרטטת חיי אנשים צעירים לאחר המגפה ובתוך אי יציבות פוליטית, המושלכים אל הלא כלום. זהו סייסמוגרף של תקופה שבה הפנים והחוץ מתמוססים זה בזה, בעידן אלים שבו האמת היא רק אופציה אחת, ולאו דווקא העדיפה.