נַ נְ סִ י קְ לַ נְ סִ י וְ הַ חֲ בֵ רָ ה הֲ כִ י טוֹבָ ה שֶׁ לָּ הּ, בְּ רִ י, טוֹבְעוֹת
בִּ לְ בָ בוֹת. לא רַ ק שֶׁ הֵ ן לוֹמְדוֹת עַל הַלֵּב הָאֱנוֹשִׁי בְּשִׁעוּר
מַדָּעִים, אֶ לָּא שֶׁלכְבוֹד יוֹם הָאַהֲבָה הַמִּתְקָרֵב הֵן אֲמוּרוֹת
לִכְתֹּב הֲמוֹן כַּרְטִיסֵי בְּרָכָה מְלַבְּבִים. אָז מָה הַפֶּלֶא
שֶׁ הָ אַ הֲ בָ ה קְ צָ ת עוֹלָה לָהֶן לָרֹאשׁ?
הָעִנְיָנִים מִסְתַּבְּכִים כְּשֶׁשְּׁתֵּי הַחֲברוֹת מַחְלִיטוֹת לִמצֹא שדוך
לַ מּוֹרֶה לְגִיטָרָה שֶׁל נַנְסִי – מִבְּלִי לְסַ פֵּ ר לוֹ על כך. הַאִם
יַ צְ לִיחוּ בַּ מְּ שִׂ ימָ ה? וְהאִם הוּא יֹאהַב אֶת הַתּוֹצָ אָ ה?