1981 - אלוף אלמוג כותב לרמטכ"ל על הנחתות: "מצבן הטכני של הנחתות הינו ברמה שמתחת לסטנדרטים בחיל הים... איני מוציא מכלל אפשרות נזק חמור, העלול להוביל לטביעה!"
1982 - תת - אלוף אשור, מפקד מבצע הנחיתה, ממליץ להעניק צל"ש ליחידת הנחתות. תת - אלוף שקד, יושב - ראש ועדת הצל"שים בחיל הים: "כדי לקבל צל"ש צריכים הרוגים, או אסון!" אלוף אלמוג דוחה את ההמלצה.
1983 - 1992 - יצחק רבין מתנצל בשם צה"ל, הרמטכ"ל מאיים להעמיד לדין את אלדר, ורפול מרגיש ".חרא" בנוגע לבעיה.
1993 - אלוף עמי איילון מעניק צל"ש ליחידת הנחתות לדורותיה.
4.11.1995 - מייק אלדר מעניק את סמל יחידת הנחתות לגנרל חאג' איסמעיל, אויבו מחוף האוולי.
1996 - מייק אלדר: "אני מאשים!"
שייטת 11, ספרו של מייק אלדר, הוא ספר צבאי ייחודי, הבוחן אירועים בדרך שאינה הירואית, ואינו מתעלם מרגשות - שהם חלק בלתי נפרד מההסטוריה. זהו סיפורם של חיילים פשוטים, שידעו להתעלות על עצמם ולהוכיח כי הם טובים ואמיצים יותר מלוחמי יחידות העלית. אף - על - פי - כן, הם לא זכו להערכה שלה הם ראויים. מייק אלדר, לוחם ללא - חת, לא הסכים להתפשר עם מפקדים "שאינם טועים לעולם", שטענו, "המדינה זה אני". הוא נאבק במערכת כדי שחייליו יזכו להוקרה, האשים אחדים ממפקדיו בסיכון חייליהם ללא צורך, ברמייה ובתרגום המושג נאמנות בצורה מעוותת, בהתאם לצורכיהם האישיים. זהו סיפור חייו של מפקד רגיש, שאינו מתבייש להודות בכשלונותיו, ואף חושף ללא מורא כישלונות שהוסתרו בטענה הכוזבת של פגיעה בביטחון הלאומי, כשהסיבה האמיתית להסתרה היא כיסוי ישבנם של מפקדים.
הספר פרי ניסיון אישי ומחקר, מבוסס על ראיונות ועל מסמכים, מתרכז ביחידות של חיילים פשוטים שבהן שירת אלדר.
בספר פרק המשך לספר שייטת 13 ובו חשיפות חדשות: כיצד נכתב הספר? (עוללות צנזורה וביטחון שדה); תרגילי הכנה לשבי; מבצע "כשרוני" - גוררות ואוניות - סוחר מוסבות לספינות - טילים; מבצע "אחים" - הצלת נפשות בסודן; מבצע "הכבדה" - פיצוץ מתקן תקשורתי תת מימי בקרבת ביירות והיערכות צוללות לתקיפת נמלי סוריה.