1. הדירה
קודם היה אבק. אחר כך התבהר קצת. היא הלכה למשוך את התריסים. הילדה זחלה מתחת לשולחן. הם לא הבחינו בה. ופטר פיזר במחיאות כפיים את היונים שנקלעו לחדר.היה שם ריק. רהיטים כמעט לא היו. שולחן אחד, מיטה אחת בחדר השני, עם החלון הקטן. שטיח עבה, סמיך, שהם גלגלו.היונים פרחו לבסוף מהאשנב הצר של השירותים. האמבטיה העלתה חלודה. הרצפה היתה מוכתמת בעקבות.היא לקחה דלי ומילאה מים וכרעה ושטפה בסמרטוט סחוט שמצאה שם. הילדה נשארה מתחת לשולחן.פטר יצא למרפסת ורכן מעל המעקה. הרחוב היה חם, הומה. צעקות המוכרים הגיעו עד למעלה. אנשים עברו בכל מקום, בכבישים ובמדרכות, ואופנועים האטו לפניהם.רעש המקרר חדל פתאום, והילדה זקפה ראש מתחת לשולחן. דממה השתררה בכול. בחדר האמבטיה נאנקה האם במין טרוניה. הילדה זחלה אל החדר הגדול והביטה סביבה. פטר שב מן המרפסת ועבר מעליה. הדלת הכתה במשקוף. משב רוח הגיח משום מקום. על הקיר היתה תלויה תמונה בשחור־לבן של שלוש נערות בתחנה.פטר הכניס את כל התיקים שהשאירו בחדר המדרגות. בקומה שמתחת הדהדו צעדים ונטרקה דלת. הוא הפך את שטיחון הכניסה ומצא עלים יבשים מן הצמח הקמל בעציץ שניצב ליד. ניער את השטיחון וחזר פנימה.במטבח עמדה אמו, מוחה את הזיעה מפניה ומצננת אותם בקילוח דק מן הברז. הכול היה עלוב מאוד.כששב לחדר האורחים ראה את אחותו סוקרת באצבעה אבק שדבק בכורסה. התיישב ושקע בה. העביר את ידו בשערה והיא ניערה את הראש. שוב צעד למטבח, ומשך ספל זכוכית עכורה ממדף קטן שמעל הכיור ומזג בו מים. אמו עצרה בעדו: "אל תשתה מזה. זה מלוכלך." הוא רכן אל הברז ושתה ממנו. "אל תקרב את הפה לַפייה, זה חלוד," אמרה.המקרר טרטר שוב. הילדה זקפה ראש שוב. אמה עמדה במטבח וניגבה את הכיריים. הילדה השתטחה, זחלה מתחת לכורסה, שלחה את ידיה לפנים והצמידה אצבע אחת אל נמלה. ופטר חזר למרפסת.עמד והביט החוצה. מאחוריו התקלף הקיר, כאילו עכשיו, בזחילה. זה לא הפתיע אותו. היה נדמה שכבר נכנסו לדירה הזאת כמה פעמים. הרחוב היה מוכר. פתאום באה רוח וכמו הקנתה תוקף למעבָר. והוא רכן לשרוך את נעליו והשרוך התפורר לו ביד.