בשעה 8:46 בבוקר ה-11 בספטמבר שהו במגדלי התאומים 14,000 איש. הם קראו דואר אלקטרוני, חתמו חוזים, שתו קפה. במהלך 102 הדקות הבאות, הפך כל אחד מהם לשותף בדרמה קטלנית שלא נראתה כמותה. מיליוני מילים נכתבו על אותו יום גורלי, אך 102 דקות הוא הספר הראשון - והיחיד - שמתעד את האירועים מנקודת מבטם של הלכודים בתוך המגדלים: גברים ונשים רגילים לחלוטין שהצילו את עצמם ואת חבריהם. מפגשים אקראיים, רגעים של חסד, צעקה שהדהדה בחלל המשרד - כל אלה עיצבו את אותן דקות והיו לקו הדק שהפריד בין סיוט לנחמה, בין חיים למוות.
אל מול גילויי הגבורה והאנושיות של הלכודים והמחלצים, מציב 102 דקות את תאוות הבצע של כרישי הנדל"ן, שהצליחו בעזרת ידידיהם הפוליטיקאים להנמיך את דרישות תקני הבנייה והבטיחות. כך הם חסכו בעלויות בנייה והוסיפו שטחים להשכרה על חשבון חומרים חסיני אש ויציאות חירום. כך הם הרוויחו מאות מיליוני דולרים - שעלו בחייהם של מאות בני אדם.
ג´ים דווייר וקווין פלין, עיתונאים בכירים ב"ניו-יורק טיימס", כתבו את 102 דקות על בסיס מאות ראיונות עם מחלצים וניצולים, אלפי עמודים של עדויות ואינספור תמלילי שיחות טלפון, הודעות דוא"ל ושיחות בקשר. רבות מהעדויות הותרו לפרסום רק בעקבות מאבק משפטי. כך הם יצרו ספר תיעודי מרתק שנקרא בנשימה עצורה - על אף שהסוף ידוע מראש.