מה היה מתרחש לו היו יכולות רות ואסתר לצאת ממגילותיהן, הנטועות בנופים שונים ובזמנים
אחרים, ולהיפגש בין פרס לבית לחם? מה היו שתי הנשים מספרות זו לזו על הגברים בעולמן, על
קשריהן עם הדמויות סביבן ועל האתגרים שניצבו לפניהן? מה היו מוצאות זו בעיני זו, ומה הייתה
כל אחת מהן יכולה ללמוד על עצמה? מה היו נוטלות עמן רות ואסתר מן המפגש - זו לארמון
בשושן הבירה וזו לביתה בבית לחם?
הספר עומדות על הסף מזמן את רות ואסתר, גיבורות המגילות הנשיות בקאנון המקראי,
למפגש ספרותי. מרחק גדול מפריד לכאורה בין המגילות: האחת עוסקת באישה ההופכת למלכה
באימפריה הפרסית בימי שיבת ציון, והשנייה במשפחה דלת אמצעים בבית לחם של תקופת
השופטים; אולם קריאה קשובה ורגישה חושפת קשרים ספרותיים ורעיוניים בין הדמויות. יתרה
מכך, שני הסיפורים עוסקים במתחים דומים במישור המשפחתי והלאומי: השתייכות לעומת
ניכור, פחד מן הזר מול העוצמה הגלומה בו, הבדידות שבאחרות לצד החירות שהיא מביאה
בכנפיה ומעמדה השולי של האישה לעומת אפשרות השתלבותה בסדר הפטריארכלי.
עיון במגילות הנשים לאור מתחים אלו מגלה שכל אחת מהן מאפשרת שתי קריאות שונות,
הפוכות זו מזו. מגילת רות ומגילת אסתר נקראות מצד אחד כסיפור על דחיקת הנשים אל מחוץ
לחברה ההגמונית, ומצד שני כטקסט חתרני על נשים פורצות דרך. מחד גיסא משתקפת בהן
חברה סגורה, ומאידך גיסא - חברה בעלת גבולות גמישים. קריאה כפולה בשתי המגילות מציעה
אפשרויות שונות להתמודד עם זרות אתנית ומגדרית, ומצביעה על תהליכי השתייכות שבעזרתם
יכול ה”אחר” להיקלט בחברת הרוב. כך הופכות מגילות רות ואסתר, העומדות במוקד ספר זה,
לרלוונטיות מתמיד לחיים בישראל של המאה העשרים ואחת.
ד”ר אורית אבנרי היא עמיתת מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים ומרצה למקרא במרכז
האקדמי “שלם”, בבית הספר “בארי” להוראת תרבות ישראל ובמת”ן.