הספר נירנברג 1946 חושף את עמדותיהם ומחשבותיהם של בכירי המשטר הנאצי שהועמדו לדין במשפטי נירנברג.
אדריכלי הזוועה הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי מדברים בגילוי לב ובכנות על חייהם, על הקריירה שלהם במפלגה הנאצית ובצבאה, על השואה ועל יחסם להיטלר. עדויותיהם תועדו בסדרה של 33 ראיונות שביצע הפסיכיאטר ד"ר ליאון גולדנסון, קצין יהודי בצבא ארה"ב. בשנת 1946 הוטלה עליו המשימה לעקוב אחר מצבם הנפשי של נושאי התפקידים הבכירים ביותר בגרמניה הנאצית שהועמדו לדין בירנברג באשמת פשעים נגד האנושות, ושל העדים במשפט. הוא ניהל שיחות עמוקות ונוקבות עם רודולף הס, יוליוס שטרייכר, הרמן גרינג, ארנסט קלטנברונר, יואכים פון ריבנטרופ ושאר חברי צמרת המשטר הנאצי.
הכשרתו של גולדנסון כפסיכיאטר סייעה לו לחקור את הרקע, לדלות את זכרונות הילדות ולנסות להבין את שורשי הרוע ואת המניעים המוקדמים למעשים המחרידים. ספק אם הגיע להבנה כזאת; יתכן שגילה שאין תשובות - רק מסקנה מבעיתה ומעוררת פלצות על טבע האדם ועל פוטנציאל הרשע שלו.
קריאה במסמכים המצמררים מעלה שחלק גדול מהנאשמים היו אנשים מכל קצות הקשת החברתית, שחיו עד המלחמה חיים נורמלים ובנאליים. ילדות רגילה, השכלה רגילה וחוג חברתי רגיל. וכן רבים מחבריהם הטובים היו יהודים.
רוב המרואיינים של גולדנסון הוצאו להורג. הוא חזר לארה"ב ולעיסוקיו הרפואיים והאקדמיים ושמר את אסופת הראיונות נעולה בביתו בניו-יורק. רק כארבעים שנה לאחר מותו הפתאומי בגיל 50 החליטו בני משפחתו לפרסם את הראיונות הגנוזים.
פרופסור רוברט ג´לטלי, מההיסטוריונים הבולטים של גרמניה הנאצית, ערך את הראיונות והוסיף הקדמה והערות, והם רואים כאן אור לראשונה.