הירושה

מברק מליצי, כמעט תיאטרלי, מפר את שלוות חייה של אסתר: לאיוש מגיע לביקור. עשרים שנה לא התראו. בעשרים השנים האלה הצליחה, במתינות ובשקדנות, לעמעם את הכאב, אולי אפילו לשכוח את הגבר היחיד שאהבה, נוכל אשר שדד את לבה, את כספה, את עתידה.

ועכשיו לאיוש חוזר, ואיש אינו יודע מדוע. בכיסם של אנשי המקום בוערים שטרי חוב ישנים, נונו הזקנה - המתגוררת עם אסתר בבית הקטן - מחביאה את כלי הכסף המעטים שעוד נותרו, ואסתר תוהה: הרי קיבל הכול. מה עוד יוכל לבקש ממנה. ואולי בכלל הגיע לקיים הבטחה.

פגישתם רווית המשקעים של אסתר ולאיוש מתנהלת מחוץ לבית ובתוכו. בגן מתגלה הסיבה האמיתית לבואו. בבית מתבררת חידת עזיבתו האיומה. את הפער הבלתי נתפס בין הפנים לבין החוץ, בין השקר לבין האמת, מבקשת אסתר ליישב בדרך היחידה העומדת לרשותה. והדרך הזאת מטלטלת את תפיסת עולמם של הסובבים אותה, וגם את זו של הקורא.

שאנדור מאראי (1989-1900), מגדולי הסופרים ההונגרים ואחד הפורים שבהם, זכה להכרה עולמית רק כעשור לאחר ששם קץ לחייו, בביתו שבארצות הברית. מאראי, שגלה מהונגריה בשנת 1948, עם עליית המשטר הקומוניסטי בארצו, הרבה לכתוב על תחושות הניכור, התלישות והארעיות, בעושר סגנוני יוצא דופן. ספריו, שראו אור בעשרות מדינות, זכו לשבחים עצומים ועמדו בראש רשימות רבי המכר ברחבי העולם. ספריו "הנרות בערו עד כלות" ו"גירושין בבודה" ראו אור בעברית בהוצאת כתר, והיו לרבי מכר גם בישראל.