בגיל חמישים ברנאר מרגיש שכל חייו מתפרקים. אשתו נטלי מבקשת פרידה זמנית; אולי כמה ימים כמו תייר בבית–מלון דווקא ימצאו חן בעיניו? אליס בתו נוסעת לסאו–פאולו; מה הסיכוי שהיא תחזור לפריז ולא תפגוש נגן בוסה–נובה שישכנע אותה להישאר בברזיל לנצח? ונוסף על כך, ברנאר נתקל בקשיים במקום העבודה. הייתכן שלהיות איש הגון עם “פרצוף של בנקאי” הוא כבר לא יתרון כמו שהיה בשנות השמונים? הוא עדיין לא מבין למה משמיצים כל כך את העשור הזה - מצידו שנת 1982 יכלה להימשך לעד. ואז ברנאר עושה את הדבר המטורף ביותר שאדם שפוי בן חמישים יכול לעשות – הוא חוזר לגור עם ההורים שלו. בעודו מוקף בפוסטרים מצהיבים של “פינק פלויד”, הוא תוהה אם החיים שלו יכולים להידרדר עוד. ואולי הם בכלל עומדים להשתפר?
באמצעות הומור שנון ושמחת חיים מהולה בעצבות קיומית שוטח ברנאר בפני הקוראים את החוויות, המחשבות והתובנות שלו על משפחה, התבגרות, בדידות ובעיקר על הדבר המשונה הזה שנקרא חיים.
ברנאר, זה אני הוא ספרו החמישי המתורגם לעברית של דויד פואנקינוס, אחד הסופרים הצרפתים המצליחים והאהובים. קדמו לו רב–המכר ‘העדינות’, ‘המזכרות’, ‘אני מרגיש יותר טוב’ ו’שרלוטה’ שראו אור בהוצאת “כתר”. “בספרו החדש פואנקינוס מוכיח שהוא לעולם לא מאבד מהרעננות או מחוש ההומור המשובח שלו – גם (ובעיקר) כשהמצב נראה נואש.” ל’אקספרס