סוזן סונטג פולשת למסיבה בחדר האוכל הפרטי של אחד המלונות בוורשה. תשומת לבה מתמקדת בעיקר באישה אחת, שחקנית תיאטרון ושמה מריאנה, ובשני גברים. האחד ככל הנראה בעלה, האחר ככל הנראה מאהבה. היא מצותת לשיחות, קולטת פיסות מידע ותוהה: מדוע מכל הסיפורים שבעולם לספר דווקא את הסיפור הזה? נראה שבאמצעות הסיפור הזה אפשר לספר עוד הרבה סיפורים הכרחיים. סיפורים על החיפוש אחר שינוי, גורלן של אוטופיות ועל הפנים הרבות שיש לאהבה. השנה היא 1876. סונטג נכנעת לתשוקה שלה לשבץ את סיפורה בעבר: נדמה שכמעט כל דבר טוב ממוקם בעבר. ייתכן שזו אשליה, אבל היא חשה נוסטלגיה לכל עידן שקדם ללידתה, שכן לגביו היא אינה נושאת בשום אחריות. המשרתים מביאים למריאנה ולאחרים את מעיליהם. עכשיו הם מוכים ללכת לדרכם. ברטט של ציפייה, סוזן סונטג מחליטה לצאת בעקבותיהם אל העולם. לאמריקה.
סזון סונטג (1933-2004), סופרת, מסאית, אינטלקטואלית ופעילת זכויות אדם מהמוערכות והמשפיעות ביותר במאה העשרים, בארצות הברית ובעולם כולו. כאות הכרה על פעילותה ותרומה לתרבות ולחברה זכתה בפרסים רבים ובין השאר בפרס ירושלים לשנת 2001. לעברית תורגמו ספרי המסות "המחלה כמטפורה" (עם עובד, תש"ם) ו"הצילום כראי התקופה" (עם עובד, תש"ם). הרומן באמריקה, זוכה פרס National Book Award האמריקאי לשנת 2000, הוא הרומן הראשון פרי עטה הרואה אור בעברית.