נערה יחפה בשמלת מיני קרועה מסתתרת בחדר מדרגות של בניין ישן. היא נמלטת ממה שראתה, ומאלו שאורבים בחוץ כדי להשתיק אותה.
מאחת הדירות מגיחה קשישה מבולבלת. "דנה שלי," היא אומרת לנערה באושר, "את פה. חזרת אליי." בהחלטה של רגע, הנערה נכנסת לביתה של הזקנה. שתי זרות בדירה אחת נאחזות זו בזו ומנסות לשרוד. חבל ההצלה היחיד שלהן הוא הקשר האנושי המפתיע שנרקם ביניהן. קשר שהן צריכות להסתיר. בינתיים, רחוק משם, אירנה נטרפת מדאגה לבתה היחידה, העדינה, המחונכת, שהסתבכה עם הגבר הלא נכון, הסתלקה עם מזוודה וצעקה שלא תשוב לעולם. היא מוכנה להתעמת עם האנשים המסוכנים ביותר כדי להציל את בתה. היא חייבת למצוא אותה. אבל אף אחד לא יודע איפה נינה ומה קרה לה.
מעבר לים, איתמר מרגיש שמשהו קורה לאימא שלו. הדאגה והאשמה מעירים בו זיכרונות ילדות, געגועים למשפחה שהייתה פעם שלמה ולשדרה התל אביבית המובילה לים, שמעמתים אותו עם מחיר המרדף אחר החלום האמריקאי, שכלל אינו שלו.
בין פסח ליום העצמאות, בין העיר הגדולה לעיירה שבה כולם מכירים את כולם, אורגת ליהיא לפיד עלילה מסעירה, מותחת ונוגעת ללב על משפחות שמחפשות תיקון, על מרחק וקִרבה, על עבר שלא מרפה, על החיבור החם בין זרים שלא היו אמורים להיפגש - ועל המקומות הבלתי צפויים שבהם צומחת אהבה.
זרות הוא הרומן השלישי של ליהיא לפיד, סופרת, מרצה ועיתונאית.
"שש שנים כתבתי את הסיפור שלהן.
את רובו כתבתי בלילות, בפרצים של כתיבה כמעט לא מודעת. כמעט בלי ראש רק עם לב.
אולי בגלל זה הוא כתוב אחרת מכל מה שכתבתי.
כתיבה שפורצת כמו מחשבות בלילה. לא תמיד מסודרת אבל תמיד מלאת כנות ואמת"
"שתי נשים זרות, בחורה צעירה ואישה זקנה, נפגשות בחדר מדרגות בשעת בוקר מוקדמת. הן צריכות זו את זו. חייבות. לאט לאט, מבעד מסך של הסתרה ושקרים מתגלה אמת חזקה על הצורך באהבה וקשר.
דווקא עכשיו, דווקא אחרי שנה של קורונה, כשהזקנים כאבו בדידות חסרת רחמים והצעירים איבדו את היחד שלהם וננטשו מול המסך, זה סיפור קטן על חיבור.
על בית. ועל אהבה.
על מה שחשוב בחיים. "