איך חודרת העברית לערבית הישראלית

תלוש אלמסכורת

זה אינו קוריוז. התופעה של ערבוב עברית בשפה היומיומית של ערביי ישראל הולכת ומתפשטת. ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל החוקר את התופעה סבור שהיא טבעית. העברית היא בישראל השפה הרשמית, שפת התרבות, השפה ההגמונית. ערבי ישראלי נזקק לה בעסקים, במוסדות להשכלה, בעמידה מול הרשויות, בעבודה, במסעדות ובכל מפגש עם דוברי עברית. מרעי מציין שהתופעה קיימת בעיקר במשולש ובדרום, ופחות בגליל.

אחת הזירות בהן התופעה בולטת מאוד היא הבנק. מילים כמו "חיסכון" ו"הוראת קבע" הן חלק מהז´רגון היומיומי. הדולר נקרא במילה העברית "ירוק", וכשהפקיד מדבר עם הלקוח על מסגרת האשראי הוא יאמר מסגרתַךְ, כלומר: המסגרת שלך, בסיומת ערבית. "עסק" היא כבר מזמן מילה ערבית עבור ביזנס, ו"מתחת לשולחן", בעברית, גם הוא חלק מהשפה ומהחיים. הלקוח נקרא "לקוח אלבנק", וכאן אירעה התפתחות ייחודית. בעבר נקרא הלקוח "עמיל אלבנק", אך בז´רגון הערבי-ישראלי "עמיל" הוא שם נרדף למשת"פ, ולכן הפסיקו להשתמש בו בהקשר הבנקאי. מאותה סיבה הפסיקו להשתמש במילה "עמאלה", כוח עבודה, שפירושה גם משת"פות, ועברו לצירוף העברי: "כוח אדם".

יש גם ביטויים דו לשוניים כמו "תלוש אלמסכורת": ה´ הידיעה נשארת ´אל´ הערבית, וברבים בסיומת ערבית: "תלושאת". שילוב דומה מצוי בביטוי "אֶמתִחאנאת אלמיצ"ב" (בחינות מיצ"ב). מרעי, חוקר ספרות,   אומר   ששימוש כזה ב"אל" הידיעה במסגרת ביטוי בעברית היה נהוג גם אצל הסופרים שכתבו עברית בימי הביניים בהשפעה ערבית. תחום ההשכלה עמוס בעוד מילים עבריות כגון "השתלמות", "מבחן סף", "בגרות" ועוד.

במרכולים הערביים אפשר לשמוע   משפטים כמו "אעטיני שמנת" (תן לי שמנת), וגם "גלידה", "מיץ" ואפילו "בייגלה", שנדד ישירות מן היידיש. המפעלים והמותגים הם בשמות הערביים, בתעתיק ערבי: אוסם, עילית ותנובה, וכך גם קופת חולים כללית ומכבי. הערבים הולכים ל"מכון כושר", ומוציאים תעודת זהות ב"משרד הפנים".

בערבית הישראלית מצויים היום ביטויים דו לשוניים רבים, ולהלן מילון קצר:

אמתחאן בגרות. בחינת בגרות.

מֻעלם תיאוריה. מורה לתיאוריה (בנהיגה).  

ח´יאר חמוץ. מלפפון חמוץ.  

משאבת מאיֶה. משאבת מים.

תחנת בַּנזין. תחנת דלק.

אחת התופעות המעניינות בעירוב העברית בערבית היא יצירת פעלים עבריים במתכונת ערבית. התופעה מוכרת גם בסלנג העברי: מילים משפות שונות הופכות לפעלים בתבנית עברית, חלקן מערבית, כמו לפשל (פשלה), להתבאס (באסה), לנחס (נח´ס) וכדומה. אצל הערבים אפשר לשמוע פעלים עבריים בתבנית ערבית במוסך, במשרד, בעבודת הבניין ועוד. דוגמאות:

אתַקֶן א-סיארה . (אתקן את הרכב).

אבַטֶח א-סיארה (אבטח את הרכב).

פַּרסתי פי אלטריק (עשיתי פניית פרסה).

חשדנא פי אלאמתחאן (חשדנו בו שהעתיק בבחינה).

אזמנֶת אולם (הזמנתי אולם שמחות).

אשַכְפּל אלאווראק ( אשכפל את הניירות).

פַּקַקַת (הכביש נעשה פקוק).

אַחוֹפֶש (אצא לחופשה).

בידי אעְמל ריצו ף (אעשה לך ריצוף).

ימרח אלחֵיט (ימרח את הקיר בטיט).

אחת הדרכים המקובלות למעבר בין שפות הוא תרגום שאילה או "ביטוי בבואה", כאשר ביטוי בשפה כלשהי מתורגם לשפה אחרת באותה משמעות. כך נכנסו לעברית "קור כלבים" (מרוסית), "חושך בעיניים" (מיידיש) וכדומה. וכך נכנסים ביטויים חדשים לערבית כתרגום מן העברית:

עַבַרַת אלאמתחאן (עברה את הבחינה).

סכּר אלצַפקה (סגר את העסקה).

נִצף אלכּאס אלפארגה (חצי הכוס הריקה)

באופן לא מפתיע משתמשים הערבים במילים עבריות בענייני ביטחון. "מוסד" הוא מוסד (גם האנגלים אימצו אותו: the mossad ). וגם שב"כ, טיל, מרכבה, בונקר וגדר הפרדה. יש לציין שמילים שחדרו לערביי השטחים בתחום זה הן שונות, ובראשן "מחסום", "חייל" (בערבית חַיאל פירושו פרש) וגם בריבוי: חיילים, "עוזים" ואפילו "שטחים". גם בתחום המשטרתי חוגגת בין הערבים   העברית, במילים כמו "מרדף חם", "נתפס על חם" וגם "עולם תחתון".

אלכס שפי, העורך הלשוני של קול ישראל בערבית ומנהל חטיבת החדשות בפועל, והוסיף הערות ודוגמאות רבות לתופעה. שפי כותב כי התופעה מתעצמת לא רק בשפה המדוברת, אלא גם במקומונים הערביים בצפון ובמשולש, באתרי האינטרנט הישראלים בערבית ועוד יותר בפורומים ובצ´טים. ההגמוניה של העברית בנוף הלשוני הערבי ניכרת גם בשלטים בפתחי בתי העסק והמשרדים ביישובים הערביים ובערים המעורבות; לפעמים מופיעים שלטים, פרסומות או מודעות "דרושים" בעברית מלאה ללא תרגום לערבית, או בשעטנז של עברית וערבית. ההגייה הערבית יוצרת שינויים נקודתיים כגון חילופי ב רפה בפ´ רפה, ופ´ דגושה בב´ דגושה.

העברית נוכחת בערבית בשפת היומיום.   מילים כמו בסידר; לא; כן; שלום; בוא!, מה נשמע?, כל הכבוד! יפה! ורבות אחרות הן חלק יומיומי בשיח. כך גם במהלך קניות ובשמות מאכלים. לדוגמאות שהובאו במדור מוסיף שפי את ´שכוליות´ (אשכוליות, במקום גריפרות); חצילים; חליב עמיד (ביטוי מעורב); שוכולאטה מריר; לח´מניות ועוד. שמות מכשירים לא מעטים חדרו בגירסה העברית. מח´שיר הוא   מכשיר קשר אלחוטי. מחשב (נהגה מחשיף) מחליף את הצורה הלועזית כּמביותר (computer)   או את הצורה הערבית חאסוב. כמו במקרים אחרים צורת הרבים של המילה העברית תהיה ערבית: ´מחאשיף´ הם מחשבים. ה´שלָט´ הישראלי נקרא כך גם בין הערבים, אך בשטחים ובמזרח ירושלים מעדיפים את הצורה האנגלית: רימות (remote)  .

שפי מביא מקבץ משפטי כלאיים המדגימים את התופעה:

ראיח   ע-שיתח (=יוצא לשטח).

בדכ אַשְמרלכ אלסיארה? (אתה רוצה שאשמור לך על האוטו?)

ג´בת אלהתחייפות מן כובאת חולים? (הבאת טופס 17 מקופת חולים?)

כאנ כתיר כתיר מרגש (היה מה זה מרגש).

נוכחות העברית בערבית רבה כל כך, שהיא יוצרת פרדוכסים של ממש. שפי כותב כי לפני כמה שנים – בשידור ישיר של   טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל בני אחת העדות הלא יהודיות הנחה שדר בכיר מקול ישראל בערבית את הטקס בערבית שוטפת; כשהגיע תורו של ראש המועצה המקומית, שאצלה נערך הטקס, לשאת דברים הוא נאם בעברית שוטפת, והרדיו בערבית תרגם את דבריו בתרגום סימולטאני לערבית. דוגמה נוספת: בקבלת פנים לחיילים מצטיינים בבית הנשיא ביום העצמאות לפני כמה שנים ביקש הכתב הצבאי של קול ישראל בערבית לראיין מראש חיל מצטיין   ששפת אימו ערבית. עד מהרה הסתבר שאותו חייל אינו מסוגל להוציא משפט שלם בערבית שוטפת מבלי להשתמש במילים עבריות בתוכו. הכתב נאלץ להקליט את דברי החייל בעברית, לתמלל ולתרגם זאת לערבית, להדפיס את הדברים, ואז נערך הראיון   פעם שנייה עם אותו חייל, כשהוא קורא את התרגום הערבי לדבריו בעברית. רק בישראל.