בלוגים

מדברים על כף היד השחורה (1)

יחיעם פדן

28.11.07

באחד הספרים שאהבתי מאוד כשהייתי ילד, ולכן חזרתי אליו שוב ושוב, מסופר על חבורת ילדים חסרי בית בעיר ענקית, המנצחים פרסומאי מבוגר. תחום הפרסום בארץ היה אז בחיתוליו, ואת עיקר העניין עוררו בי גורלם של הילדים המנוצלים והרעבים באותה עיר גדולה, כוחם הנובע מפעולתם המשותפת בחבורה הנקראת "כף היד השחורה", והמיליונר האמור להעניק להם את העבודה שתציל אותם מחרפת רעב. הספר נקרא "ילדי הכרך" וכתב אותו ו´ דורין . [1]
  
היום אני יודע שלספר הזה (מ-1926) הייתה השפעה מכרעת על החלטתו של העיתונאי אריך קסטנר להיעשות לסופר ילדים – גם ברבים מספריו, מ"אמיל והבלשים" ( 1928 ) ואילך, ילדים מנצחים מבוגר; ואם קסטנר, אחד מגדולי הסופרים לנוער, נחשב בעיני רבים גם ל"אבי ספרי החבורה", ברור למי שמכיר את "ילדי הכרך" שאין זה כך: אותו דורין בן עירו קדם לו. (אגב, האב האמיתי של ספרי החבורה הוא פֶרֶנץ מולנר ב"הנערים מרחוב פאל" מ-1906 שתורגם לראשונה בשם "מחניים".)
 
ונחזור לפרסומות, שהיום אין מנוס מהן: הן חודרות לביתי גם באמצעות הטלפון, והחידוש הוא שבצד השני נמצא אוטומט. (מי חושב שפרסומת מרגיזה כזאת יכולה להועיל? ולמה אי אפשר לחוקק חוק שיאסור פלישה כזאת לפרטיות? זה סיפור אחר.)  ובכן, כשראה אור "הילד מהארגז" מאת וולף דוריאן [2] קראתי בו בעניין, והבנתי שהפרסום הוא אכן מרכזי בו: "כל יום עליו [על הפרסומאי] להמציא רעיון חדש, כדי שאנשים יראו אותו וידברו עליו," אומר המיליונר לנער קאי, גיבור הספר.
 
המשכתי לקרוא על ההמצאות הפרסומיות של קאי וחבריו, ונזכרתי בספר ההוא, שקראתי בילדותי. משהו לא היה בסדר. יותר ממשהו. זה היה – כמעט – אותו הספר. אך לא בגלל הטעות בשמו של הסופר (דוריאן הפך לדורין) התקשיתי להבין זאת מיד, אלא מפני שהשתנה המוצר שמוטל על הפרסומאי לפרסם. ב"ילדי הכרך" מדובר בפרסומת לסיגריות משני סוגים תית ותות ("תית לא מתפשטת, כי תות היא השולטת"); ואילו בתרגום החדש – מדובר בפרסומת לשוקולד (!) שסוגיו טיט וטאט.
 
לבקשתי (הנרגשת) נערך בירור עם המתרגמת, והתברר שהיא חפה מפשע.  העורכת הראשית של עם עובד, נירה הראל, גילתה כי השינוי נעשה ב-1984 כחלק מהמוּדעוּת לנזקי העישון: המו"ל (הגרמני) נאות להדפיס את הספר מחדש רק בתנאי זה; אלמנת הסופר נתנה את הסכמתה; וכשמכר המו"ל את הזכויות לישראל – התחייב גם המו"ל המקומי בביזיון.
 
ולמה ביזיון? הנימוק הראשון הוא מוסרי: גם מי שמתעב סיגריות, כמוני, חייב לשאול את עצמו אם מותר ליורשיו של יוצר להחליט על שינוי כזה? (בתו של דוריאן כותבת כי אביה "בוודאי היה מסכים לכך".) נימוק שני: אם פרסום סיגריות פסול, האם רצויה פרסומת לשוקולד בנוסח "טוט מצוין לשיניים"?! והנימוק השלישי הוא המחיר שהספר משלם על השינוי: ראשית, ניצחון של ילדים על מבוגר בתחרות המתרחשת במגרש שלו (סיגריות) מרשים הרבה יותר; שנית, המיליונר בא ממדינת וירג´יניה בארצות-הברית (שבה מייצרים סיגריות ולא שוקולד); ולבסוף, נקרא בחלום של הפרסומאי המבוגר בשני הנוסחים. בנוסח המקורי של דוריאן הפרסומאי רואה "סיגריות ענקיות בעובי חבית המתגלגלות לרוחב הכביש כולו", ועליו לברוח מפניהן – ובהשפעת החלום הוא מבקש שיתקינו למענו סיגריות בגובה שלושה מטרים. בנוסח החדש חולם הפרסומאי על... חפיסות שוקולד ענקיות, כל אחת בגודל לבנה, הנכנסות מבעד לחלון ויוצאות מהדלת; בהשפעת החלום מייצרים למענו "אלפי חביות שוקולד". (?!)
 
מעניין, לא רק המו"ל הגרמני התקשה לבלוע את הסיגריות; אם הפך אותן לשוקולד ביד כבדה, יוצרי הסרט ההוליוודי ב- 1989 הפכו את "מלך הסיגריות" ל"מלך המסטיק". גם ב"הארץ שלנו" שינו, אך לפחות מצאו תחליף "הגיוני" כשהדפיסו את הסיפור בהמשכים, בתרגומו של אותו המתרגם, ברטורא, ועשרים שנים (או יותר) אחרי שראה אור התרגום הראשון: למען השבועון הסכים המתרגם להפוך את הסיגריות ל...עטים. [3]
 

הסיפור של כף היד השחורה הוא רק קצה הקרחון של השאלה בדבר "צנזורה" בספרי ילדים ונוער. הקדשתי לכך בדיקות נוספות, ובהזדמנות אדווח עליהן. יש היום מבוגרים שאינם מסכימים שבספר לנוער תהיה חריגה כלשהי מהנורמות ה"מקובלות" (מה זה?) ודורשים לפסול ספרים על ימין ועל שמאל. מזל שרובם אינם קוראים כלל, כנראה. הייתי רוצה לראות איך "מצנזרים" את המעשנים בסרטים ההוליוודיים למבוגרים, גם החדשים (ומפסידים תמיכה) וגם הישנים – הרי במעבדות אפשר "לחתוך" את הסיגריות ולהעניק לנו סרטים נקיים מעישון. ואולי יחליפו את הסיגריות בנקניקיות? המממ. הרעיון מגוחך בעיניכם? כך גם ה"צנזורה" בספרי ילדים ונוער.

 

 

[1]   ו´ דורין, ילדי הכרך, תר´ אברהם ברטורא, איורים שלמה כהן, הוצאת סיני תש"ג (1943).

[2]   וולף דוריאן, הילד מהארגז, מגרמנית מרים שטיין-גרוסמן, איורים שרלוט פנובסקי, עם עובד תשנ"ו (1995).

[3]  תודה לנכדו של המתרגם, שבזכותו נמצא ברשותי "תרגום העטים" מן השבועון.




הוספת תגובה
למאמר זה התפרסמו 9 תגובות

1.    ילדי הכרך
אבישי טייכר   2008-05-06 13:29:14
2.    מחפשת את הספר
נעמי גולדבאום   2008-06-11 23:11:19
3.    עדיין מחפשת
נעמי גולדבאום   2009-05-01 07:16:59
4.    הספר כף היד השחורה
פריבה גבאי   2009-06-11 22:42:23
5.     אי תגובת יחיעם פדן
אבישי טייכר   2009-07-11 17:52:12
6.    האימייל של יחיעם
דליה, חצור   2009-10-11 03:39:53
7.    תשובה לאבישי
יחיעם פדן   2010-04-04 16:50:09
8.    תשובה לנעמי
יחיעם פדן   2010-04-04 16:51:08
9.    הכתובת הנכונה
יחיעם פדן   2010-04-04 16:54:05