בלוגים
שביתת מורים כפיגוע מוחי / תודה, לא צריך מצגת / החיוך
רוביק רוזנטל
שביתת מורים כפיגוע מוחי
יפה מאוד שהגיעו תלמידים להפגנת המורים הגדולה, אבל שלא יהיו אשליות. רוב התלמידים לא היו שם. הם ישנים. יש לי תיכוניסט אחד כזה בבית. הוא וכל חבריו לא עושים שום דבר בחופשה הארוכה הזו, וגם איש לא חושב שהם צריכים לעשות משהו. למשל, לארגן פעילות שבה יבינו על מה שובתים מוריהם. הם מתנוונים בשקט.
התיכוניסטים אינם אוהבים ללמוד. הם מעדיפים את השיעמום. או כפי שאמרה עדי אשכנזי ב"מה זה השטויות האלה", "16 שעות ישנים, והשאר – מנמנמים". וזה כשאין שביתה.
מורי התיכון עומדים בשביתה הארוכה. האוצר מסוגל לחיות עם השביתה כי הממשלה מסוגלת לחיות עם השביתה. לאף אחד אין כאן יד על שום שאלטר. נתב"ג עובד כרגיל. הטלוויזיה משדרת לופים. המזון מגיע למרכולים. ההורים יוצאים לעבודה כי הילד ישן ממילא עד הצהריים. רק יולי תמיר לא מסוגלת לחיות פוליטית עם השביתה, וגם זה לא מזיז למי שאינו יולי תמיר, ואולי להיפך.
תודה, לא צריך מצגת
השאלה חוזרת ונשנית: אתה צריך אביזרים טכניים? למשל, מצגת.
לא, בלי מצגת.
לא, כי יש לנו את כל מה שצריך. אתה בטוח שאתה לא צריך מצגת?
לא, אני מדבר בלי מצגת.
(ברגע זה איש שיחי מעבר לקו חושב אל"ף, אני לא מעודכן, בית, אני לא בעניינים, גימל, משהו אצלי השתבש).
כי היום כולם באים עם מצגת. אופיס 2007 כבר מאפשר גם לאידיוטים טכנולוגיים להכין מצגות. ואם מקלוהן היה מרחיב את לתחומו היה אומר: המדיה היא המסר. והמסר של המדיה "מצגת" הוא קץ הרטוריקה. המצגתן מבהיר: "אני עוד אחד מאלה ששכח איך לדבר אל קהל, שכח להסתכל לקהל בעיניים, שכח את הלהט, את תאוות כיבוש הקהל, מפני שהתמכרתי למצגות".
אני בעד טכנולוגיה, המחשבים הם המצאה נפלאה. אבל מה שעשתה תוכנת PPT לכושר הרטורי של דור שלם, ושל הדורות הבאים, מעורר בי געגועים לנואמים ולמרצים של מאה העשרים, ולדקארט העומד ומרצה את מחשבותיו, ולסוקרטס המשמיע רעיונותיו בכיכר העיר, ולפרויד המותיר את עמיתיו ומתחריו פעורי פה כשהוא מגלה להם את פשר החלומות.
החיוך
2007