בלוגים

אנחנו כבר לא בקנזס, טוטו

יחיעם פדן

11.11.07

אפשר להגיד מילה בזכותם של ספרי פנטסיה? יצירות אלה סובלות מתווית מכלילה שמדביקים להן, כאילו מדובר במצרך נחות. מתוצרי הספרות ה"לא קאנונית" וכך גם סיפורי מתח ואימה, מדע בדיוני ועוד! שומרי החומות מזהים פנטסיה מרחוק, וברור להם, למשל, כי מעבר בין עולמות מקבילים הוא פנטסיה; אלא אם כן המחבר הוא קורט וונגוט, כמובן.
בשנות החמישים של המאה הקודמת תירגם עמוס גפן את "הרפתקה בחלל", ספרו של פרדריק בראון האמריקאי שנקרא במקור "איזה יקום מטורף" (1946). גיבור הספר, עורך כתב עת לסיפורי מד"ב ופנטסיה, מוצא את עצמו ביקום מקביל לשלנו, שהתגלה בו באקראי מנגנון הקפיצה לחלל (ולכן נותר שם המטוס כרעיון בחיתוליו); כדור-הארץ-המקביל נתון במלחמה מחרידה נגד יצורים נבונים ממערכת ארקטורוס. עותקי הספר נעלמו כמעט כליל, ומי שרוצה יכול להאמין לי: למרות התרגום המיושן זהו ספר מלהיב ומרתק מסוגו.
נכון, אותי מלהיבה המחשבה על יקומים מקבילים, כמו הידיעה על קיומה של תרבות שונה לחלוטין מזו שאנחנו מכירים, או הרעיון בדבר יצורים תבוניים שאין להם שתי ידיים ושתי רגליים. לא פחות מכך מעורר בי עניין המנגנון המאפשר את המעבר בין העולמות: לעתים מדובר ברעיון נאיבי – כמו אצל בראון, שעצם קיומו של יקום מקביל כרוך באופן מסתורי במחשבתו האחרונה (!) של אדם שנקלע למרכזו של פיצוץ; ואילו בסדרת "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, בתרגומה המצוין (ויותר) של יעל סלע-שפירו, יש אפשרות לקרוע חלון ב"ווילון" הבלתי נראה ולעבור לעולם המקביל; היינו, היקום המקביל והעולם שלנו חופפים במרחב רב ממדי!

בספרי סדרת קְרֶסְטוֹמַנְסִי של דיאנה ווין ג´ונס (בתרגומן המשובח של נטע ידיד ויעל ענבר) יש תריסר יקומים מקבילים המתפצלים כענפי עץ מנקודות חיבור משותפות, והסיור בהם כרוך במגבלה: התייר חייב להשאיר את גופו בביתו; רק מי שיכול להשאיר בבית אחת מהנשמות שלו – זוכה לטייל בגופו. זהו תנאי ייחודי, למיטב ידיעתי, המעניק לסופרת נקודות זכות.

ההבדל הגדול בין הסדרות שהזכרתי הוא במידת האפלה השוררת בהן: ב"מצפן הזהוב" (שהוסרט ואמור להגיע אלינו בקרוב) ובשני ההמשכים שכתב פולמן מתואר עולם עכור וכמעט מת. "חיי קסם", "תשע הנשמות של כריסטופר צ´אנט" ו"שבוע המכשפות" של ווין ג´ונס מצטיינים בעושר בלתי נדלה של המצאות דמיון שיש בהן כדי לשפוך אור עליז על העולם, ואור זה גובר על האפלולית האופיינית כל כך לספרי הפנטסיה, מימי פרדריק בראון ועד ימינו. אצל ווין ג´ונס זוכה הקורא להתפעל ממגוון היקומים המקבילים ומההבדלים ביניהם – וטועם גם מהסכנות האורבות בהם. אגב, בעולם היחיד המתואר ב"שבוע המכשפות" הקסם אסור, ועונש צפוי למי שיעסוק בו; קשה שלא לחשוב על משטרת המחשבות ב"גוש הסובייטי", יקום מקביל שנדמה כי עבר מהעולם.

במבט ראשון נראה עולם-המוצא אצל פולמן ואצל ווין ג´ונס כאילו הוא העולם שלנו. רק אחרי עשרות עמודים מצטברות די ראיות לכך שהוא לא. בספריהם יש אפוא משהו מתעתע, ורק פעילויות שאינן מוכרות לנו, ובהן מעשי כשפים (אך לא רק), רומזות שאנחנו "כבר לא בקנזס", כדבריה של דורותי בספרו של באום, "הקוסם מארץ עוץ". רגע, האם הארץ מרובעת המכשפות של באום אינה עולם מקביל? (קרוב לוודאי שבאום חשב עליה כמשל, כהשתקפות, ובכל זאת נחמד לשחק ברעיון הזה.)

עניין לא פחות מרתק בספרים האלה הוא שמירת הסדר. בעולם המוכר יש רשויות המפקחות על שידורי הטלוויזיה, על ממכר תרופות ועל השלכת פסולת –  ואילו בעולמו של כריסטופר צ´אנט, למשל, יש רשות לפיקוח על הקוסמים, שלא כולם נוהגים ביושר ולעתים צריך אפילו לחולל קסמים כדי למנוע מהם להשתמש בכוחותיהם באופן מזיק. כך גם בסדרת "ארץ-ים" של אורסולה לה גווין (שתירגמה תמי כץ-מושיוב), ובייחוד בכרך הנפלא "החוף הרחוק ביותר". (המממ... מזכיר את המשרד העלוב לפיקוח על קוסמים בסדרה אחרת, שהספר האחרון בה עומד לראות אור...) אצל פולמן הראליסטי אין "טובים" ו"רעים", אלא מאבקי כוח בלתי פוסקים בין אנשים חדורי אמביציה לשלוט בעולם.

כדי להקצין את תחושת הזרות, הכותבים בסוגה הזאת נעזרים במיתולוגיות עתיקות לבניית היקומים המקבילים. למשל, כריסטופר צ´אנט נמשך ליקום המעוצב בהשראת הדת המצרית הקדומה, ושנמצאת בו הילדה-האלה האכזרית אשת (נראה כי בתמימותו ובלבו הטהור מצליח כריסטופר להשפיע עליה, והתמורה שהיא עוברת היא חלק מהאווירה האופטימית שבספר). בקשר הנוצר ביניהם ובמאבק בין הדת והמדע מצד אחד ובין הקסמים מצד שני ניכר הדמיון לא רק לפולמן אלא גם לסדרה של אורסולה לה גווין, ובייחוד לכרך "הקברים של אטואן" ולכרך האחרון, שלא תורגם, "הרוח האחרת" אצל שתי הסופרות הדיבור על "דת" ו"מדע" אינו מפורש, אלא משתמע. ואם כך, האם גם לה גווין מתארת "יקום מקביל"? לא במובן המקובל, מפני שלא מדובר כלל על מעבר אל העולם "שלנו" ועם זאת עשוי לחשוב כך כל מי שיתייר באיי האוקיינוס ההודי ויזכה לשמוע על טקסי קבורה ועל מנהגים מוזרים אחרים. באיזה יקום אנחנו חיים, בעצם? לא בקנזס, זה ברור.




הוספת תגובה
למאמר זה התפרסמו 1 תגובות

1.    פנטסיה נהדרת
סטו"לשית   2007-11-12 11:37:05