זכויות יוצרים, כבשת הרש

יחיעם פדן

25.10.07

סופר בראשית דרכו מוכן לעשות כמעט הכול כדי שכתב היד שלו יראה אור. מוציא לאור עלול לנצל לרעה את הנכונות הזאת; ובאמת, סופרים לא מעטים מספרים על האופן הדורסני שבו נהגו בהם. הכוח הגס שמפעיל המו"ל עשוי להיות טמון בחוזה ההתקשרות עם הסופר, שנכתב בו לעתים – לא תמיד, ברוך השם – כי המו"ל יקבל את כל הזכויות ביצירה, לצמיתות ובלא תנאי. משגוברת התשוקה להבטיח את פרסום היצירה, חותם הסופר על החוזה; ונוכח מה שחשוב לו באותו רגע נתון הוא נמנע מלחשוב על העתיד.

למיטב הבנתי, השיקול המוסרי קובע שזכויות על יצירה נשארות בידי היוצר, ולכן אין משמעות לסעיף הזה. כל בית משפט בעולם יפסוק לטובת היוצר. למו"לים – כמו לבעלי תאטרון (מחזה), חברות תקליטים (מוזיקה) וכן הלאה – נתונה אך ורק זכות השימוש ביצירה, ואף זאת במסגרת כללים מגבילים: למשל, המשתמש אינו רשאי לשנות את היצירה בלי רשותו של היוצר, האמור לאשר – או לא – כל שימוש חריג בה.

לפני שנים אחדות ערכתי עיתון לילדים שהמו"ל שלו התחכם והדפיס מדי שנה את אותם הגיליונות ובהם אותם הסיפורים ואותם הציורים. ציירת מפורסמת, שנתנה  לאותו מו"ל רשות לשימוש חד-פעמי ביצירותיה, לא השלימה עם השימוש החוזר ותבעה אותו על כך. המו"ל הפסיד ושילם. ובצדק.

יוצרת מחוננת אחרת, שמו"ל בישראל מכר את זכויות התרגום של ספריה בלי לשלם לה את חלקה, תבעה וניצחה, אם כי לא ברור לי אם זכתה לראות את הכסף שנשדד ממנה.

לשתי הדוגמאות האלה אוסיף סיפור אישי, קומי במקצת: אחד הגופים הנוהגים להחתים כל אדם על סעיף "ויתור על זכויות יוצרים" הוא מט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית. פעמיים הוצע לי להשתתף במפעל יוקרתי ומתגמל במט"ח, ופעמיים ויתרתי על כך – מפני שסירבתי לחתום על סעיף הוויתור הזה. למה קומי? מפני שכתיבת הסבר לביטוי ידוע אינה נחשבת ליצירה של ממש, ובכל זאת ברור לי שהזכויות על הניסוח המסוים הן שלי.

בימים אלה מונחת על המדוכה הצעת חוק ובה סעיף הקובע במפורש – אם המידע שבידי מדויק – שגוף המזמין עבודת יצירה יחזיק בזכויות עליה. נראה כאילו אוזנו של שר המשפטים המעניין, דניאל פרידמן, כרויה לשוועתם של המזמינים – חברות תקליטים בקשיים, תאטראות על סף סגירה, מו"לים העומדים לפשוט את הרגל – וברצונו להחזיר את הגלגל אחורנית, לימי המלכים והרוזנים ש"קנו" יצירות אמנות; בהזדמנות זו הוא מבקש להעניק ל"מזמינים" מתנה השווה מיליונים, על חשבון היוצרים עתירי הממון.

לביטול רוע הגזרה נחלצו יוצרים – לא סופרים מתחילים, כמובן, וגם לא מלחינים או ציירים בראשית דרכם – והם, ייאמר מיד, פועלים למען הכלל. בינתיים לא שמעתי על הצעות פשרה; אנסה לנסח הצעה כזאת כאן.

 סעיף בחוזה ובחוק אמור להסיר דאגה מלבו של המזמין שמא ימכור היוצר לגורם שלישי את פרי עמלו, או וריאציה דומה של יצירתו. יתר על כן, גם אם אבחנה בין זכויות יוצרים וזכות השימוש צריכה להיות חקוקה באבן, ייתכן שאפשר למצוא דרך לשותפות בזכויות – שהרי המזמין משקיע ביצירה לא מעט משל עצמו: עבודת הבמאי, מעצבי התפאורה, התלבושות, התאורה והליווי המוזיקלי בתאטרון; העיבוד המוזיקלי והאולפן בחברת התקליטים; העריכה, האיור וההדפסה בהוצאה לאור.

שותפות כזאת תהיה בתוקף כל עוד המזמין שומר על זהותו וממשיך למלא את חלקו – היינו, להשתמש ביצירה באופן שיוסיף תהילה וממון ליוצר. אבל אם גנז המזמין את היצירה למשך זמן משמעותי, או נמכר בעצמו לגורם שלישי, שאינו מעוניין בהמשך השימוש בה, על הזכויות לחזור במלואן ליוצר.

במצב הקיים היו מקרים שמו"ל סירב להחזיר את הזכויות אף על פי שחדל להשתמש בהן; מדוע? תשאלו אותו, ותשובתו המשכנעת תהיה ­– "ככה".

דומה כי הסעיף בחוק המוצע מזיק ליוצר עוד יותר מהמצב הקיים, ויתרה מכך, נראה כי גורמים אינטרסנטיים משפיעים על המחוקק (משרד המשפטים וּועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת) – והלוואי שאתבדה.

הוספת תגובה

1.    מסכים איתך, בלי קשר לכתבה,

בוני	2007-12-05 02:41:30

אבל
למה אתה מתכוון מתוך הדברים?

2.    כל הכבוד

דני	2008-02-15 19:58:21

מרגישים שאתה עובד בתעשייה הזו ומבין השורות מבינים שהנך מדבר מנסיון אישי . תמיד יש מי שמנצלים , ומישהו צריך לשמור עליהם .

3.    תגובה ל-2 ואולי גם 3?

עמית	2008-03-23 00:54:35

שניכם צודקים. כל אחד וניסיונו. העיקר לא להיתקע איתו. אין בו יושר והוא אינו ראוי. מוזר איך האוניברסיטה ממשיכה להעסיק אותו אם בכלל.