יום כיפורים נפלא עם סוף עגום (א) / יום כיפורים נפלא עם סוף עגום (ב) / משטרת השפה של הערוץ הראשון

יום כיפורים נפלא עם סוף עגום (א)

היה לי יום כיפור נפלא. הפתיחה הזו מחייבת הסבר. אני חילוני בכל רמ"ח אבריי. קיום המצוות היא בחירה יהודית לגיטימית בעיני אך לא מעבר לכך. האמונה באל הרואה הכול, שופט הכול ומכוון הכול נראית לי אמונה ילדותית, שלא זכתה לביסוס בניסיון חיי שלי ובניסיון חייו של העם היהודי. אני רואה ביהדות החילונית לא רק "זרם" לגיטימי אלא המשך חשוב וחיוני להתפתחות התרבות היהודית רבת השנים. ובאשר ליום הכיפורים, כאדם חילוני אינני צם או מתפלל, אך הוא אומר לי דברים רבים, חלקם מכבשון היותי יהודי, חלקם מגורלי הפרטי, ולא ארחיב.

לכן נעניתי ברצון לפניית בית ההארחה של קיבוץ צובה להשתכן אצלם עם רעייתי למהלך יום הכיפורים, ולהופיע עם אילנה דיין בשתי הרצאות/שיחות הקשורות ליום הכיפורים. האוויר של צובה היה נקי וצח, השקט היה טבעי למקום ואפשר היה אפילו לצאת החוצה בלי להסתבך עם מאות זוגות אופניים. הקהל היה קשוב ועירני. מנהלת בית ההארחה סיפרה לי שכמה חרדים התקשרו לשמע הרעיון להזמין כופרים שכמוני, ואיימו בחרמות ובאיסורי בד"ץ.

עם צאת יום הכיפורים, בשש וחמש עשרה, יצאנו לדרך. החשיכה כבר ירדה על הרי ירושלים. מעט לפני הגשר העובר מעל כביש מספר אחת, באגף הדרומי של מבשרת, נחסמה הכיכר המרכזית במחסום מאולתר של כיסאות פלסטיק, עגלות מכולת חלודות ואבנים גדולות. תרבות המחסומים אינה אהובה עלי, אבל שיערתי שפשוט לא הספיקו להסיר אותם ויצאתי מהמכונית. ואז החל ניתך עלי ועל המכונית מטר של אבנים שכמעט ניפצו את הזכוכית הלא משוריינת. חבורת ילדים כבני עשר  הצטופפה סביב המכונית וילד אחד חשף אלי חיוך חסר שיניים. צעקתי להם שהיום נגמר והלילה ירד אבל הם המשיכו להמטיר אבנים, להימלט בצווחות ולחזור עם מטען תחמושת חדש. לצד הכביש עמד אדם מבוגר והתפקע מצחוק. כמה ילדים רצו אחרי וצעקו "ערבי! ערבי!"

אינני יודע איך נחלצתי משם, ועד מתי המשיכו הנערים להשליך אבנים, שכן לא מעט מכוניות החלו לצאת מהאזור חזרה לבתיהם. אבל אני יודע שנתקלתי שם בפרי הבאושים של רכיבים בתרבות היהודית-דתית: אלימות כבושה ומתפרצת, הסתה ושנאה המועברת על ידי ההורים לבני השמונה והעשר. אלוהים הכול יכול לא יעניש אותם על שהשליכו אבנים וסיכנו את חיי. אם כבר, את העונש חטפתי בעצמי. הוא בלי ספק הגיע לי על שהעזתי להנות ביום הכיפורים.

בערוץ הראשון, ואם אינני טועה גם בערוצים אחרים, יש מנהג חדש-ישן. כתוביות החוזרות על מה שאומרים הדוברים, גם בעברית. מיועד לבעלי תפיסה איטית, ואולי גם לכבדי שמיעה. מנהג חיובי בהחלט.  אלא שמי שכותב את הכתוביות קיבל הוראה לבער את הרע מלשון הדוברים ולתרגם כל מילה לועזית או מילת סלנג לעברית, לתקן שגיאות דיבור ועוד. למשל, בתוכניות הנוסטלגיה של סוכות סיפר אמן ידוע על אמן מבוגר ממנו שהיה "אייקון" בשנות השבעים. בכתוביות נכתב: "אליל". מישהו אומר "אורגינאלי", הכתובית מספרת לנו שאמר "מקורי".

1.    מי רוצה ומי יכול

אבי	2007-10-08 08:10:07

בשם ר' לוי יצחק מברדיטשב מובא ששני ימים יש בשנה שהאיסור לאכול בהם מיותר - תשעה באב ויום כיפור. בתשעה באב - מי יכול לאכול? וביום כיפור - מי רוצה לאכול?...
כואב לי שאנשי רוח מודים בריש גלי שאינם צמים ביום כיפור - ולו רק בשביל ההזדהות עם העם היהודי שברובו המוחלט צם. ואם תרצה - לו רק בשביל שיום אחד בשנה תחוש מהו רעב אמיתי, של 25+ שעות ללא מזון. גם זה משהו.

2.    יום כיפור - הנאה

שרית	2007-12-02 02:11:35

יום כיפור בגרסתו האמונית-יהודית יש בו הנאה ותחושת התעלות אדירה, וזאת בתנאי שמצליחים באמת להתחבר לקדושת היום ולתפילות. השהות בבית-הכנסת היא המקום, גם ליהודים שאינם שומרי מצוות.
תמיד אפשר לנסות. אני ממליצה לך באמת בחום רב.

3.    על הכתוביות

מתרגמת

2008-02-27 15:36:44

יש צדק כלשהו בדבריך: ראשית, כי במחלקת הכתוביות של הערוץ הראשון בהחלט יש מגמה לכתוב בעברית תקנית ככל הניתן; ושנית, כי טעויות קורות (כמו הדוגמא של 'איש בוכה' שהבאת).

אבל - וזה אבל גדול - בהתרעמותך, אתה שוכח שתי נקודות חשובות:
1. קוצר מקום - בכתוביות יש רק שתי שורות (בערוץ הראשון מדובר לעתים קרובות על שורה אחת בלבד, כי הכתוביות הן דו-לשוניות), שבכל אחת מקום ל-32 תווים מקסימום, כולל רווחים. יכול להיות ש'אוריגינלי' למשל פשוט לא נכנס בשורה, ו'מקורי' היה תחליף שאפשר להעביר את הדברים בדייקנות גדולה יותר. גם ב'אליל' יש שלושה תווים פחות מאשר ב'אייקון', וההבדל הקטן הזה יכול להיות גדול מאוד.
2. הכתוביות מופיעות למספר שניות בלבד, ומיועדות לאנשים שאינם שומעים היטב את הנאמר. בהקשר שכזה, בהחלט יש מקום שלא להעביר ניואנסים של לשון הדובר שעשויים לבלבל את הקורא. המטרה היא להעביר את הדברים בבהירות המקסימלית. עברית תקנית היא בדרך כלל ברורה יותר, מה לעשות. כמו בכל תרגום, צריך לוותר על משהו...

נראה לי שמכל סוגי התרגום, תרגום הכתוביות זוכה לקיתונות הלעג המרים ביותר (וגם תמלול כלול כאן) - כנראה שמתוך כך שאפשר לשמוע גם את המקור. אנשים שוכחים את הקושי העצום של הסוגה הזו. וחבל שכך.