מה שתנינה מפסידה

לי עברון-ועקנין

22.7.07

בפוסט הקודם כתבתי על עלילות החיים החלופיות שהספרות מציעה לכותביה וגם לקוראיה. אולי המשיכה לחלופות האלה כרוכה בחוסר אהבה עצמית, או לפחות בקושי לקבל את העצמי כפי שהוא. כמו שכתב וודי אלן על עצמו בטקסט הגב של אחד מספריו,  "his only regret in life was that he wasn't someone else"  . הספרים נותנים לנו הזדמנות להיות מישהו אחר לזמן מה.

מה ימצא בספרים אדם שאוהב את עצמו, את העצמי הממומש שלו כפי שהוא, לגמרי ובלי שום חרטות? המכשפה תנינה של נורית זרחי היא כזאת. תנינה, למי שלא מכיר, היא מכשפה ילדית וחכמה, והסיפורים עליה הם כביכול לילדים, אבל יש בהם אמיתות עמוקות שלא מפסיקות להיות רלוונטיות בשום גיל.

בסיפור "תנינה קוראת בעיניים עצומות"*, תנינה מחליטה לעיין בספרים שהוריש לה אביה. "לא שזה מעניין אותי כל כך," היא אומרת לחתול שלה, קורקבן, "אבל אולי אני מפסידה משהו."

אנחנו, אוהבי הספרים, בדרך כלל סקרנים להכיר את הדמויות בספר, ומהר מאוד אנחנו מזדהים אִתן וחשים כלפיהן אמפתיה. אצל תנינה זה לא בדיוק ככה. כשהיא פותחת ספר וקוראת על מר שקספיר שקם בבוקר במצב רוח קודר, היא משתוממת: "מה הם מספרים לי פה, מנין הם חושבים שאני צריכה להכיר את מר שקספיר?[...] והוא עוד קם במצב רוח רע, השקספיר. להכיר בן אדם במצב רוח כזה. הוא עוד מסוגל להעיף אותי מן הספר." ובספר הבא, כשהמספר מתאר את הרגלי השינה שלו, היא מתרעמת: "יהודי שאני לא מכירה בכלל, מה מעניין אותי מתי הוא ישן."

אמנם אין לתנינה סבלנות לקרוא על צרות של אחרים, אבל סופים טובים מוצאים חן בעיניה אפילו פחות, כי הם מראים לה את "מה שתנינה מפסידה". כשהיא קוראת "והם התנשקו והתחבקו והיו מאושרים עד עצם היום הזה", היא נזעקת: "הם רוצים בכוונה לספר לי את זה כדי שאני אקנא. אני רוצה להיות מאושרת. תנינה רוצה. מה יוצא מזה שהאחרים מאושרים."

קורקבן מעודד את תנינה לספר לעצמה סיפור, ואכן, הסיפור שלה על עצמה מוצא חן בעיניה יותר מהסיפורים על האחרים: "אני מכירה את תנינה ואני מאוד מתעניינת לדעת מה קרה לה," היא מסבירה. אבל כשהסיפור מתבלבל לה עם המציאות היא עושה כישוף שמחזיר את הסיפורים למקומם, שמא תקנא היא, תנינה האמיתית, בתנינה מהסיפור.

אפשר ללמוד הרבה מתנינה על מקומם של הספרים ביחס למציאות, אבל לאור העובדה שהיא עצמה דמות ספרותית, זה קצת אירוני.
 

* מתוך הספר "מי יציל את תנינה", כתר, 1986. סיפורי תנינה עומדים לצאת בכתר מחדש, עם איורים חדשים ובתוספת סיפורים חדשים שטרם פורסמו.

הוספת תגובה

1.    תנינה

יואב א

2007-07-22 20:37:25

גיליתי בביתה של החברה שלי את מי יציל את תנינה עם איוריו של אבנר כץ, שאינני יודע כמה ספרי ילדים הוא אייר, אבל גם הוא דמות מאוד מיוחדת בהתחשב בזה שהוא הופיע ברחוב סומסום
ואייר את הספר "אני פולני" שגרם לי להתגלגל מצחוק בפעמים הראשונות שקראתי אותו (ואח"כ קצת להתעצב) אני יכול להבין את ההחלטה להוציא את הספר באיורים חדשים, אבל לא להזדהות. נסו למצוא את הספר במהדורתו המקורית, ולא כדי שיהיה לכם למה להשוות.

2.    מה שתנינה מרוויחה

איקיוויזי

2007-07-24 22:09:35

לפעמים אני מדמיינת דברים לגבי העתיד, אפשר לקרוא לזה שאיפות, או סיפורים על עצמי- ואני בהחלט מקנאה בבחורה שבסיפור. אולי פעם אני אהיה היא גם.

3.    איזה יופי איקיוויזי

לי	2007-07-25 10:31:35

קנאת סופרים תרבה חוכמה במשמעות חדשה :)
ויואב - בלי לבטל את דבריך על אבנר כץ, האיורים החדשים מקסימים ביותר. חכה ותראה.