איזה ספר מתאים לקורא המתחיל?

יחיעם פדן

18.7.07

בטור הקודם סיפרתי על ד"ר סוס, והזכרתי גם את תרומתו לתפיסה שלפיה יש להתחיל את הקריאה העצמית במבחר מילים קטן – ולהגדיל את אוצר המילים של הילד הקורא עם העלייה בגיל. ההיגיון של ד"ר סוס הפך למגמה בארצות הברית עוד בשנות ה-40: סדרת "ראשית קריאה" האמריקאית, שהתהדרה בלוגו של "חתול תעלול" הסוסי, ציינה את מספר המילים השונות שהופיעו בכל ספר. למגמה זו רק מופעים ספורים בעברית בשנים ההן – ורק בשנות ה-70 ואילך נוצרו הסדרות שכונו "ראשית קריאה" או "קריאה ראשונה", ושנועדו להיות תחום ביניים בין ספרי הילדים המאוירים ומעוטי הטקסט ובין ספרי הנוער.

אחד החיקויים לסדרה האמריקאית למתחילים נוצר סביב ספרי "מר". הרגרייבס סיפק תת-סדרה שכוונתה לספק לילד ששמע את סיפורי ה"מר"ים מעבר חלק ככל האפשר אל הקריאה העצמית. תירגמתי את ספרי הסדרה בשלהי שנות ה-70 בשם "מר תלמיד כיתה א´ קורא ספרי מר", והשתדלתי לציית לכלל שלפיו בכל כפולת עמודים יופיעו רק שש מילים קשות שיודפסו בחלון מיוחד. האמת? זה לא עבד באמת, לא בכל הכפולות; היו מילים "רגילות" לצד מילים "קשות", ומלכתחילה "מר שמח על שפת הים" או "מר דגדוג בגן הציבורי" לא היו מהודקים ומושכי לב כספרוני הסדרה בתרגומיהם של יורם טהר לב, יעקב שבתאי ואפרים סידון (ראוי להזכיר שמדובר בתרגומים משנות ה-70, ולא לאלה מהשנים האחרונות).

הצרה היא שבכל התחום הנקרא "ראשית קריאה" החטיאו המו"לים לא פעם את הכוונה, והרי דווקא כאן נדרשת זהירות מרבית. ילד בן 7 או 8 המתחיל לקרוא אינו הופך לפתע לבעל הבנה פחותה מילד בן חמש; ואף על פי כן נכתבו או תורגמו ספרים פשטניים מדי. והיו גם מקרים הפוכים: נדפסו ספרים ארוכים מדי באות גדולה, כאילו סובלים הילדים בכיתה ב´ מליקוי בראייה. מצד אחד הגישו למתחילים ספרונים לא ראויים, ומצד אחר הייתה זליגה של ספרים שנועדו לבני 10 ומעלה – למטה, לתחומם של בני 7, 8 ו-9.

הסיבה העיקרית לטעות השנייה היא בלבול בין ספרים דקים ובין ספרים שקל לקרוא בהם. יש בכך היגיון עד גבול מסוים: ילדים בכיתה ב´, ואפילו בא´, יכולים להבין טקסט מורכב יותר מכפי שעשו בשמיעה בגיל 5; ורק אורך הנשימה שלהם מוגבל. ועם זאת, יש ספרים העוברים מעל לראשם.

למשל, בסדרות למתחילים נכללו "קשה להרוג קקטוס" של חוה חבושי, או "שרה פשוטה וגבוהה" של פטרישיה מקלקלן, המתאימים לקריאה בוגרת בהרבה, וזאת כנראה מהטעם המו"לי הידוע: החשש שהקונים יסרבו לרכוש ספר דק מדי, או שאין בו עמודים רבים! זו גם הסיבה לכך שהמוצר הידוע בשם picture book נדיר כל כך במקומותינו: איך ייתכן, שואל המו"ל את עצמו, שמישהו ירצה לקנות ספר שיש בו רק ציורים? ממש היפוך תלונתה של עליסה בתחילת העלילה שרקם לואיס קרול: "מה טעם בספר אם אין בו תמונות?"

הנזק שגורמים ספרים מטעים משני הסוגים עלול להיות רב: שכן, בהעדר התאמה גילית מתרחב הפער בין מיטיבי קרוא ובין מי שאינם קוראים כלל, כי הספרים הפשטניים אינם מכינים את הקורא לקפיצה אל ספרים מורכבים – והוא ימשיך למצוא נחמה רק בספרים הקלים, הלעוסים; ואילו הספרים המורכבים או הארוכים מדי יביאו את הקורא לכלל ייאוש: הם מעוררים את הרושם אצל המתקשים שכל הספרים כמותם, ושוב אינם מעזים לקרוא.

ההחטאות משני הסוגים מחייבות תיקון מיידי: מו"לים חייבים להעריך נכונה את גיל הקורא, ולא להתעלם מכך שהנפח של הספר – מבחינת מספר המילים הכולל – אינו מתאים לאורך הנשימה של ילד המתחיל לקרוא; ובוודאי שלא יכללו בסדרה כזאת ספרים המיועדים לכיתות ד´ ו-ה´ – מבחינת מורכבותם – ולא יניחו שגם בכיתות אלה מתחילים לקרוא...

מכאן הכללים שקבעתי לי בעריכת ספרי "ראשית קריאה". ראשית, גבול נמוך מבחינת מספרן הכולל של המילים בספר המיועד לסדרה זו: לא יותר מ-5,000 לספר. וזה המון! שנית, גם את המנה הזאת אין להגיש לקורא בגוש אחד – אלא לחלק אותה לפרקים. שלישית, שימוש זהיר במגוון המילים, מתוך הבנה שאוצר המילים של הילד מתרחב עם הגיל. רביעית, עלילה ברורה ולא "נמרחת", אך בלי סטיות רבות מדי. וחמישית – וזה נכון תמיד – סיפור טוב.

הוספת תגובה

1.    סוף סוף מישהו מסביר מה מתאים לראשית קריאה

דנה	2007-10-03 13:30:30

2.    הניתוח שלך מרתק בעיני

אמא לילדון קורא בא'

2008-01-16 17:01:11

שיקולי הדעת המוצגים כאן תואמים "בול" לשיקולים שאני מפעילה כשאנו הולכים יחד לספריה ומנסים לחפש לילדון חומרי קריאה.
יישר כוח על הניסיון להגיש לקורא המתחיל ספרות איכותית.

3.    מסקרן מאוד

יריב	2009-05-11 22:12:05

אני חושב שיש לי יכולת לעזור, צור קשר