בלוגים

ג´ק באואר ואני / סלבריקה מבקר בקיבוץ / גלגוליי ביטויים

רוביק רוזנטל

17.7.07

ג´ק באואר ואני

השבוע הסתיימה בהוט הקרנת העונה השישית של 24. ולהלן וידוי.
אני מכור לסדרה המופרכת, המניפולטיבית הזו, המנסה להחזיק בידה האחת את העליונות האמריקנית על המוסלמים, הסינים והרוסים, ובידה השנייה את כל התיקונים לחוקה הכי דמוקרטית בעולם. אני לא יכול בלעדיה.
לך תסביר התמכרות. ובכל זאת, כמה הסברים קלושים.
אני אוהב מג´ק באואר, כי הוא תמיד מספיק הכול ותמיד מגיע בזמן, ובתור בן גאה לעדת הייקים אני מאוד מתרשם מאנשים שתמיד מספיקים הכול ותמיד מגיעים בזמן.
אני אוהב את ג´ק באואר כי הוא זוכר מספרי טלפון בעל פה ואני לא.
ובעיקר אני אוהב אותו כי הוא הבן של דונלד סאתרלאנד.
אני מכור ל-24 כי מתנהל בה קרב סמוי בין הצופה לתסריטאי: מי יחשוב קודם על מה שהשני לא חשב עליו.
וכל אלה אינם אלא ציפוי דק. אני אוהב את הסדרה הזו כי אני מפחד. כי כולנו מפחדים. כי הטרור הוא הסיפור של כולנו, והוא אינו שייך לאידיאולוגיה ואינו שייך לפוליטיקה. הוא החזיר אותנו אל המקומות הכי פרימיטיביים, אל היערות והמדבריות השורצים סכנות, אל הפחד מחיית הטרף, מן הרוע העיוור. הטרור הצליח. אנחנו מפחדים.   בתשע חדשות. ברבע לאחת עשרה ג´ק באואר מגיע בדיוק בזמן,  ומציל אותנו מן החדשות.
 
סלבריקה מבקר בקיבוץ

אז זה מה שנשאר: מודי בראון מבקר בחדר האוכל של הקיבוץ כדי לשכנע את הקופאית תיקי דיין להצטרף לתוכנית המשכנתאות המסובסדת. בחדר האוכל בריכה של קוטג´, ביצה קשה וכמה זקנים נרגנים. תיקי שולפת  הברקה לשונית: סלבריקֶה, הדבקה של סיומת "קֶה" נוסח ציפקה ופרויקה משנת תרפפו, לסלבריטי, תמצית תרבות הרייטינג.
התברר לי שהסרטון החביב הזה צולם בקיבוץ שלי לשעבר, נחשון. 24 שנה חייתי שם, כאדם בוגר. גידלתי ילדים בלינה המשותפת, העומדת כבר כמה שנים במרכז חשבון הנפש של בני הקיבוץ. החברה הישראלית סגדה לנו אבל גידלה מאחורי גבנו מדינה מושחתת הנגועה באי שוויון קיצוני. אנחנו היינו מאוהבים בחלקת היחד שלנו, עד שכולם החלו לברוח ממנה, וגם אני ברחתי, ובסוף הקיבוץ ברח מעצמו, ובגלגול הנוכחי הפך לבדיחה. תיקי אומרת סלבריקה, מודי אומר דיסקונטלה, ואני צוחה ובוחק.
 
גלגולי ביטויים: דבר אל העצים ואל האבנים

וכי תשוב ממשרדי מס רכוש אחרי נפילת קסאם,  או מפגישה עם ראש הממשלה בעניין השבויים והחטופים, מה תגיד? תגיד: דבר אל העצים ואל האבנים, ביטוי המגלה כושר עמידות מרשים. סיפור החיים של הביטוי הזה אופייני לביטויים ישראליים רבים. כלומר, יש לו אם יהודייה ואבא רב-לאומי, וכולם טוענים להורות.
האם היהודייה התגלגלה גם היא מזוג הורים. מחד, המקרא: "וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר" (מלכים א ה  13). חלק מן הפרשנים סבורים ששלמה דיבר בשפת הצמחים, אחרים שדיבר אודותם. לנוסח הסופי של הביטוי העברי תרם הצירוף התלמודי "על העצים ועל האבנים", המופיע בין היתר   במדרש: "שפך הקב"ה חמתו על העצים ועל האבנים" (איכה רבה, ד טו). הביטוי כלשונו נמצא כבר בכתבי הרב משה בן יוסף טראני מצפת מן המאה ה-16 על פלוני שהלך וצעק את טענותיו לבתי כנסיות "ויהיה כמדבר אל העצים ואל האבנים".
האב הרב-לשוני שחבר לביטוי המקראי וסייע לתפוצה הרחבה שלו בעברית החדשה הוא הביטוי "דבר אל הקיר". הביטוי מצוי בגירסאות שונות בסדרת שפות. ביידיש: רעד צי דער וואַנט. באנגלית:   talking to a brick wall  . בגרמנית גם בגירסת החומה: gegen eine   Mauer reden  , וכך בצרפתית . ביידיש גירסאות נוספות: דבר אל היווני, דבר אל הפסגה, דבר אל הרוח, דבר אל המצחייה, וגם: דבר אל אוזניים חרשות. היידיש היא גם מקור הגירסה "דבר אל המנורה", שהיתה נפוצה בעברית בערבוב לשוני:  "דבר ללמפה".


הוספת תגובה

למאמר זה התפרסמו 5 תגובות

1.    ויש גם סלנג - אנגלי או אמריקאי?
לי   2007-07-18 04:29:02
2.    ג'ק באוור
אלית - מאיירת   2007-08-06 09:53:27
3.    דבר ללמפה
דרור יהב   2009-05-02 23:40:24
4.    בדיקות קרינה בבית הספר
בדיקות קרינה   0000-00-00 00:00:00
5.    depHlnIieltuJUAGaA
Trevion   2011-04-29 05:01:17