הפיל רך הלב והאייל המנומס

יחיעם פדן

2.7.07

ספרו הראשון של ד"ר סוס ראה אור באנגלית ב-1937. תיאודור סויס גיזל (1904 -1991) היה לא רק סופר רב דמיון וצייר נפלא, אלא גם בעל השקפת עולם מהפכנית בתחום הספרות לגיל הרך ואבי השיטה שלפיה מתאימים את אוצר המילים בסיפור לגיל הילד המתחיל לקרוא. למשל, "דג אחד, שני דגים, דג אדום, דג כחול" נטול עלילה כליל, יש בו רק איורים וכיתובים, שההומור הוא הדבק המחבר ביניהם והמושך את הלב להפוך עמוד ועוד עמוד. המצאותיו המצחיקות נועדו לא פעם לאפשר לו לחרוז בלי להשתמש במילים שהילד אינו מכיר.

רוב התרגומים בעברית הם משלושים השנים האחרונות, והמתרגמת להוצאת כתר היא לאה נאור; קדמה להם לאה גולדברג בספריית פועלים עם "המלך צב-צב" ב-1965, בשם ד"ר זויס; אבל בישראל התאזרח סוס-זויס עוד בשנות החמישים, ובשם ד"ר סויס: הראשון שתירגם יצירה שלמה של ד"ר סויס היה ישעיהו לויט להוצאת פרידמן; "הפיל הדוגר על ביצה" מ-1940 נכלל בתוך הספר "כליל היופי" (תשי"ד-1954), שנדפס מחדש בשנות השמונים בשם "פרח הסלע" (עם ציורים מעטים של אהרן אבדי ולא עם ציורי המחבר).  

"ציפור ושמה מייזי ישבה בראש עץ/ ולבה התחמץ, ולבה התפלץ;/ נאנחה ואמרה: "זה נמאס!/ זה נורא!/ זה איום!/ לשבת, לדגור כאן יום אחר יום./ שנאתי עמל - רוצה לשחק!/ אקח לי חופשה ואטוסה הרחק;/ אקח לי חופשה, אם רק אמצא/ יצור שיסכים לטפל ב ב י צ ה.// אותה שעה הורטון הפיל שם עבר, עצים בדרכו מן השורש עקר..." נו, אין קושי לנחש מה קרה שם בהמשך, אבל הסוף – הסוף מפתיע. בעיני התרגום ההוא עדיין רענן ומצליף כמו ביום שבו קראתי בו לראשונה למרות ה"התחמץ" וה"התפלץ". זהו גם אחד מהסיפורים היחידים שיש בהם עלילה שלמה, כמעט הגיונית (!) שחיבר סויס; שכן, יותר מכול הצטיין במשחקי מילים מדהימים, בשרטוט קריקטורות חטופות ובסיפורים מקוטעים בעלי מסר דידקטי מלגלג.

כאמור, לפריצת הדרך האמיתית אל לב הקוראים בישראל אחראית הסופרת והמשוררת לאה נאור: מאז 1979 היא הספיקה לתרגם עשרים ויותר מספריו, החל ב"חתול תעלול" החתרני וכלה ב"הלורקס" הנבואי על ההרס שגורם האדם לטבע. לאה נאור לא הגבילה את עצמה לסגנון כתיבה מסוים. להפך, היא התמודדה הן עם משחקי מילים ("יש לי ג´יס בכיס") והן עם סיפורים שמאחוריהם מסר פסיכולוגי ("יש לי צרות אבל לא כאלה"). בין לבין תירגמה גם "סתם" סיפורים עלילתיים.

אחד התרגומים שלה נקרא "טידויק המוס נוהג בנימוס", ובו סיפור על אייל הקורא (מוס) טוב לב המקבל אורחים בין קרניו, ואלה מתרבים והולכים. תחילה פשפש, אחריו עכביש, ציפור – עד האבסורד הצפוי, כשלחבורת האורחים מצטרף גם דוב.

באישיותו מזכיר המוס את הורטון: שניהם תמימים כילדים, נדיבים ללא גבול וכמעט נטולי אגו; שניהם נופלים בפח לשון החלקות של מי שמתעלק עליהם: הורטון משתכנע לדגור ("´אכן,´ סחה מייזי, ´אינך קל כזבוב,/ אבל אתה רך ונוח, ממש כמו כרוב./ שב במקומי רק רגע אחד/ אפרח באוויר ואשובה מיד´")   וטידויק נאלץ להיכנע ("´יש!´ אמר הפשפש,/ נערוך הצבעה. מתנגד יגיד לא, מי בעד - יגיד כן.´// ´כן!!!´ צעק טידויק הטוב, המסכן!/ ´לא!!!´ הוא שמע מקהלה אדירה./ הוא הפסיד. הוא היה אחד מול עשרה"); ושניהם סובלים, מפני ששאר בעלי החיים לועגים לנדיבותם. מילא הורטון, היושב על הקן; אבל טידויק רוצה להצטרף לשאר האיילים, ולשווא: "´עם אורחים פרחחים,´ רגזו חבריו,/ לא רוצים אותך כאן! וזה המצב!/ אתה לא משלנו, תסתלק! עכשיו!´/ הם הלכו והפנו אליו גב וזנב."

יש בסיפורים קווי דמיון נוספים, ובהם הופעת הציידים. בסיפורו של הורטון הם מופתעים למראה הפיל הדוגר על ביצה: "אך הם לא ירו,/ הם השליכו נשקם/ ולשונם כמעט ודבקה אל חכם:/ "הביטו!" קראו,/ זה לא ייתכן!/ .../ זהו פיל   רך וטוב ועדין כטלה,/ לקרקס נמכרהו בכסף מלא!" ואילו טידויק מעורר יצרים אחרים: "סביב ראשו התחילו שורקים כדורים./ ציידים עם רובים. הם יורים! הם יורים!// ´את המוס!´/ ´את המוס!´/ הוא שמע קול מסביר./ ´תהרגו את המוס!/ יש לו ראש כביר./ זהו ראש שיתאים/ לקשט את הקיר!´"

סוף הסיפור על הקרניים שהיו לבית דירות אינו פלאי אלא נשען על תופעה טבעית: "יום אחד בשנה,/ זה היום, זה עכשיו,/ כל אייל וכל מוס -
מתחלפות לו קרניו.// הקרניים נשרו לו עם כל האורחים./ הוא אמר: ´קחו אותן, אם אתם צריכים...´"

לעומת זאת, לסיפור הפיל הדוגר סוף אחר לגמרי: הורטון הוצג לראווה בכל רחבי אמריקה, והנה נקלעה מייזי לאוהל הקרקס, זיהתה אותו ודרשה ממנו לפנות את הקן. הורטון ההגון הודה שהביצה שלה, "ובלב כבד, בעמל ויגע,/ ירד המסכן מן העץ, אך בו ברגע/ פרצו מתחתיו בקול נפץ אדיר - זנב/ ואוזניים/ וחדק זעיר!// נזעקו בני-אדם:/ ´מה קרה? מה ´קרה?´/ הסתכלו ופרצו בתרועה אדירה:/ ´זה לא עוף,/ לא ציפור,/ גם לא עטלף!/ זה פילון בן פיל!/ זה פילון מעופף!´"

אגב, סרטו המצויר של וולט דיסני, "דמבו", יצא לאקרנים ב-1941, שנה אחרי הופעת ספרו של סוס. מקרה? אולי.

הוספת תגובה

1.    

2009-08-20 01:28:38