הם תמיד חוזרים / זמן הזכרונות / משפטים שלא אומרים לסופר

רוביק רוזנטל

2.7.07

הם תמיד חוזרים

"אצלכם תמיד חוזרים", כך סח קלינטון באוזני עיתונאי ישראלי בהתייחסו לתהפוכות הפוליטיקה הישראלית. שהרי זהו סיפורה של הפוליטיקה של השנים הבאות: ביבי שחזר מול ברק שחזר, כשמעליהם מרחף האייקון הקדוש של שמעון פרס, שהגיע לאחר מסע ייסורים למשכן הנשיא.
זהו הפרדוכס של הפוליטיקה הישראלית: מתהפכת ממהפך למהפך, ושבה ומתייצבת באותה נקודת פתיחה כאילו לא קרה דבר. אוכלת את מנהיגיה, והם בוערים באש ולא אוכלו. בתוך המהומה נוסח הפוליטיקה האיטלקית הרצה מבחירות לבחירות, גילה קלינטון את היסוד היציב: הם תמיד חוזרים.
בן גוריון הנהיג, ופרש, וחזר, והיה שם תמיד, עד יום מותו. רבין היה שם בששת הימים, ואחרי יום כיפור, ובשנות התשעים, והוא יהיה אתנו תמיד. אולמרט נצחי בדרכו המתריסה: לעולם לא אהיה פופולארי, אבל אתם זקוקים לאחד כמוני. וגם אלה יהיו אתנו תמיד, בשורה השנייה, מלחשים באוזני המנהיגים, עוברים ממשרה למשרה: חיים רמון, ופואד, ודליה איציק, ורובי ריבלין, ואיווט, ויוסי ביילין גם.
בשיטה הבריטית המנהלים האמיתיים של הפוליטיקה הם הפקידים נוסח סר האמפרי. הפוליטיקאים מתחלפים. אצלנו הפקידים הם התפאורה שבקדמתה עוברת שיירת הפוליטיקאים הקבועים. באים והולכים, נוסעים ושבים, נושאים עיניהם בערגה אל עולם הנצח של שמעון פרס.

זמן הזכרונות

תרבות הזיכרון הישראלית מצויה עתה בשלב שורשי העשב. אנשים כותבים רשימות אוטוביוגרפיות, שולפים מכתבים מעליות הגג. כותבים מקצועיים שזיהו את הצורך בזמן הקימו חברות קטנות לכתיבת ביוגרפיות, והם עוברים מבית לבית, מקשיבים ורושמים ויוצרים ספר כרוך לבני המשפחה. יומנים מימי השואה, כמו של אותה "אנה פרנק הפולנית" גחים מן האבק.
הכותבים והמספרים הלהוטים לתעד את חייהם שייכים לדור שבו כל ביוגרפיה עוצרת את הנשימה, וכל זיכרון טבול בדמעות ודם. זהו דור המהגרים היהודיים שגורלם האישי טולטל ביד מתבדחת בידי ההיסטוריה. הזכרונות אינם מסע אל העצמי, אינם מחטטים בנבכי נפשם, אלא מעידים על מה שראו בעולם שלא הבינו את פשרו, שהרי האירועים כה קיצוניים וחזקים שדי לספרם כמות שהם. ספרות גדולה לא צומחת מכאן, אבל גל הזכרונות ההולך וגואה הוא חומר גלם לכל מי שירצה לספר את המאה העשרים ועוד לא סיפר.
הזמן הפרטי כאן גלוי ומובהר מעצמו. ילידי שנות העשרים, נערי השואה והמלחמה, צעירי מלחמות ישראל, הגיעו לשיבה והם רוצים להותיר חותם לפני שילכו. הזמן הלאומי מספר סיפור אחר. נשלם מעגל מחוללי הסיפור הציוני. הזכרונות הם "הנאראטיב" של המעגל הזה. מהו הנאראטיב של הדור הבא? על מה נספר, וכמה פרקים יש לסיפור הזה, אחרי הפרק הראשון ההולך ובא לסיומו?

משפטים שלא אומרים לסופר

לפני הספר הבא:

·         זה הולך להיות בסט סלר!
·         נראה ספר די ארוך.
·         יש לך עורך?
·         אז מי קהל היעד לדעתך?
·         חשבת על ההיבט השיווקי?
·         זה סיפור אמיתי?
·         זה מזכיר לי את הספר ....
·         הסגנון שלך ממש מזכיר לי את ...
·         יש לך חוזה טוב?
 
אחרי הספר האחרון:

·         קיבלת תגובות?
·         מי בחר לך את הצבע של העטיפה?
·         היו עוד אופציות לשם?
·         קראת את הביקורת ב... (השלם את המיותר)
·         שאלתי עליך בחנות. אומרים שמוכרים.
·         היתה כבר ביקורת ב"ספרים"?
·         קראתי.
·         לא קראתי.
·         אני מתכנן עליו לטיסה הקרובה.
·         על מה אתה עובד עכשיו?

הוספת תגובה

1.    משפט שאפשר להגיד

בעל ניסיון

2007-07-07 12:47:16

המבקר הזה לא מבין כלום. הוא סתם סופר מתוסכל, אל תיקח ללב

2.    עוד משפט שלא מומלץ...

:)	2007-07-09 16:14:47

לא ראיתי אותו בשום חנות...

3.    חזק ואמץ

הבת של ברכה

2007-07-10 22:17:40

ישר כח על הבלוג, מבטיחה לקרוא.אולי כדאי להרחיב את מנעד הנושאים ולכתוב גם על העברית ודקדוקה, בדומה לטור במעריב או בדומה לכללי הכתיבה!