פתאום בתיה בוערת כמו הסנה האלהי. אני הסנה [היא אומרת לעצמה] עם הצפורנים ועם הבשר שמתחת לצפורנים ועם השער שעף ברוח ואי אפשר לעצור אותו בסכות ותחתוני המשי שאפשר להשליך לתקרה שקוראים לי וקוראים לי מתוך האוויר חלב ומים ואש ועפר וכל אלבומי התמונות שאמרו לי חיכי ומשהו נכנס בי עד לדפנות הפנימיים קדוש קדוש קדוש קדוש והיא הולכת עד למקומו של יהואחים אצל הזכוכית שפונה לשער הלבנות ואומרת בוא.
- שיתוף:
