מִילִי, נְסִיכַת הַגְּלִידָה, לֹא מְאֻשֶּׁרֶת. יֵשׁ לָהּ כָּל מַה שֶּׁנְּסִיכָה מְמֻצַּעַת יְכוֹלָה לִרְצוֹת, אֲבָל הִיא רוֹצָה דְּבָרִים אֲחֵרִים. בָּאַגָּדוֹת שֶׁקָּרְאָה הַנְּסִיכִים יוֹצְאִים לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת שֵׂעָר אֲבָל אַף אֶחָד לֹא כָּתַב מַה נְּסִיכוֹת צְרִיכוֹת לַעֲשׂוֹת חוּץ מִלִּהְיוֹת יָפוֹת, לִישֹׁן הַרְבֵּה וּלְהִתְחַתֵּן עִם נָסִיךְ מִמַּמְלָכָה טוֹבָה. בִּשְׁבִיל מִילִי זֶה פָּשׁוּט לֹא מַסְפִּיק.

בְּיוֹם הֻלַּדְתָּהּ הַסָּגֹל מִילִי חוֹמֶקֶת מֵאַרְמוֹן הַקֶּרַח בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל מְלָפְפוֹן חָמוּץ נוֹעָז וִיפֵה תֹּאַר וּמֵאוֹתוֹ רֶגַע הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה: מִילִי יוֹצֵאת לְמַסַּע הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁבּוֹ תִּתְיַדֵּד עִם צְרָצַר מוּזִיקָלִי וְעִם עִתּוֹנָאִית יְרֻקָּה שֶׁכַּוָּנוֹתֶיהָ מְפֻקְפָּקוֹת, תִּפְגֹּש מְתַקֵּן מְקָרְרִים שַׁתְקָן (שֶׁהוּא בְּעֶצֶם מִישֶׁהוּ אַחֵר), וַאֲפִלּוּ תַּפְלִיג עַד לַיָּם הַצְּפוֹנִי, שָׁם אוּלַי תִּמְצָא סוֹף-סוֹף אֶת מְבֻקָּשָׁהּ.

נְסִיכַת הַגְּלִידָה הוּא סֵפֶר שׁוֹבֵה לֵב עַל נְסִיכָה חוֹבֶבֶת אַגָּדוֹת, עַל עוֹלָם מָתוֹק-מָרִיר וְלִפְעָמִים חָמוּץ וְעַל חֲלוֹמוֹת שֶׁאִם מִתְאַמְּצִים מְאוֹד - הֵם לִפְעָמִים מִתְגַּשְּׁמִים. אַגָּדָה מְלֵאַת דִּמְיוֹן, הוּמוֹר וְאַהֲבָה.

יָעֵל שׁוּב הִיא מְבַקֶּרֶת קוֹלְנוֹעַ. אֶת נְסִיכַת הַגְּלִידָה הִיא כָּתְבָה בִּנְיוּ יוֹרְק וּבְתֵל אָבִיב.