אתחיל כהרגלי בשורה התחתונה- הספר הזה הוא בבחינת אסאדו משובח לקרניבורים בלבד, כאלו שמוכנים לטעום מהכל, לפנות זמן כדי להנות מהארוחה, ולא מוותרים גם על משהו מתוק בסוף, מי אמר ההנאה שבאיטיות?

"מוצארט לא היה יהודי", הוא סאגה גדולה,( לא אם משווים לסאגות אחרות אבל זו מרוכזת כמו ציר עוף משובח במיוחד שצומצם שעות ארוכות), הכתובה הלכה למעשה בשלוש שפות ומתנהלת במקביל על פני מאה אחת , שתי משפחות עיקריות (את כמות הדמויות הפסקתי לספור), שלושה דורות ארבע יבשות וכשלוש מאות עמודים.

זה הוא סיפורן של משפחות יהודיות, שברחו מהפוגרומים בפולין והשתקעו בארגנטינה, מנסות להבטיח שהילדים יחיו טוב יותר, מחנכות אותם כמו כל אמא פולניה למעשים טובים ותואר אקדמי, עם Comme il faut במיטב המסורת הפולנית והשיק הגליציאני כולל ´ מה יגידו השכנים´ הבלתי נמנע ( ולשכנים פולנים גם כשהם חיים בארגנטינה, תמיד יש מה להגיד). זה סיפור ההצלחה החלקית בלבד שיכולים הורים להצליח בגידול ילדיהם, על החלומות שהם חולמים עבורם, על הנסיונות העזרה והדחיפה שהם נותנים כדי להגשימם, על האכזבות שבדרך ועל אי היכולת של ילדים בכלל וילדים לאמהות פולניות בפרט, לעמוד בציפיות הגבוהות. יש כאן, סיפורי אהבה ובגידה, לפני ומאחורי הגב, יחסים מורכבים בין הדורות לבין עצמם, בין אחים, קרובי ורחוקי משפחה, זה הוא סיפור על הנדידה לאירופה ארה"ב וישראל, על אי השקט המובנה בגנום היהודי- זו אמנם סאגה משפחתית, אבל זה הוא סיפורו של העם היהודי, של היהודי הנודד, השולח שורשי אויר ומנסה להכות שורש בקרקע לא לו,מתנסה בבצורת ובארבה, מחדש חידושים, מרכיב הרכבות נופל וקם. ואולי התאור הטוב יותר יהיה- היהודי המתחיל, הניזון מעסקי אויר גם כשניזון מאדמתו, מתחיל ולא תמיד גמור, או גומר אם כי לא באופן הצפוי ביותר.

"מוצארט לא היה יהודי", הוא ספר המתנהל בשלוש שפות, הוא כתוב בעברית ברובד הסיפור, הדמויות בו מדברות אידיש של מעמע לושן, ספרדית שלמדו בארגנטינה, ועברית של ´ציוניסטים´ מחד ו´כוזרים´ מאידך, כך שגם ברמת העברית יש כאן יותר משפה אחת.
אלו הן שלוש שפות שונות המשתלבות לכדי מלאכת סריגה מורכבת של רקמה אנושית, הספרדית החושנית מקבלת איזה מבטא אשכנזי כבד אך משתלבת נפלא בתיבול האידישאי, ושתיהן מתגלגלות על הלשון כמו דולצ´ה דה לצ´ה, מתוק עד כדי צריבה במשפט אחד, יוצרות שפה חדשה ישנה – מרתקת.
שלוש השפות מכתיבות בדרך מופלאה בעיני את קצב הקריאה של הספר, לעיתים דוחפות קדימה לעיתים מאטות, זה לא ספר שנקרא בנשימה אחת, אבל קשה לעזוב אותו. הדמויות בספר רבות מאוד, חלקן מתוארות ומתפתחות לאורכו של הספר, חלקן מגיחות ונעלמות, חלקן צבעוניות משל היו טווס, אחרות אפרוריות ומתוארות בקווים כללים של קריקטוריסט מוכשר, התחושה הכללית שלי היא שיש כאן נסיון לצור מטווה של תמונה שלא מנסה לתאר את הפרט כפרט, אלא מין מכלול היוצר את קווי המתאר של אותו יהודי נודד- יהודי מתחיל- יהודי משתנה, מין זיקית שלעיתים נטמעת באוכלוסיה לרגע, אבל תיכף תחפש לה מקום מרהיב יותר כרקע, לעיתים כהחלטה מובנית, לעיתים כך נדמה מתוך יצר חזק ממנה.
בקיצור, ספר מצויין לחורף,עושה חשק, להתעטף בפונצ´ו להכנס מתחת לפוך, ולצאת לטיול וירטואלי בנופי הפמפס לצד דמותו של היהודי הנודד. מי שיכול שייסדר לעצמו איזה אלפחורס עם קפה קון לצ´ה , להשלמת התמונה.

הביקורת מעלה מזה הועתקה בשלמותה מאתר תפוז, האם מישהו ביקש רשות מכותבה של ביקורת זו לפני שעשה זאת?
די חוצפה הייתי אומרת לא?

רק איך זה שכתר לא עשו לטובת הספר הזה כלום.
כל כך כלום שרוב האנשים שאני מכירה שומעים אביגור-רותם,
וחושבים על 'חמסין' ועל 'אדום עתיק' ואילו 'מוצרט' אלום ונעלם עבורם

חוץ מזה מה קרה?
עוד שניים וחצי אנשים יקראו
את מה שכתבה passhikflora?

אין לי בעיה עם שעשעוי לשון אבל
כשהקריאה נעשית טרחנית ומאומצת וצריך לחשוב פעמיים מה אתה קורא (למרות שספרדית היא שפת אימי)וגם יידיש קרובה
לי מאד ומובנת לגמרי - מצאתי שהספר כבד לא קריא ו"פלצני" סלחו לי רבותי - לא נהניתי. אני שמחה שאתם כן

לפחות בספר הזה יש דמיון בסגנון ואין שום הבדל ברמה.

שזמורה הוציאו את הספר מחדש והצילו אותו מהשממון שכתר גזרו עליו

Ppl like you get all the branis. I just get to say thanks for he answer.