כמו אבנים שותקות הוא ספר זכרונות של נער יהודי שהתבגרותו עברה עליו בתקופת כיבושה של הולנד על-ידי הנאצים. בספר מתוארים החיים באמסטרדם שלפני השואה, וחיי המחבר, עד עלייתו ארצה. עם קריאת הפרקים הראשונים של ספר זה הקורא חש כי לפניו ספר זכרונות לא-שגרתי. זכרונותיו מלאי-הצבע של נער יהודי מאמסטרדם, שתקופת התבגרותו נחצתה - בלא שנקטעה - על-ידי השואה, אינם ילידי הכאב או האבל, הגעגועים לנוף-הילדות שאבד או הכרת-התודה למציליו. אין ספק, במחבר יש מכל אלה גם יחד.

 

אולם זכרונותיו הם בראש ובראשונה תולדות הרצון להבין: להבין את האשליות הרות-האסון, את האיחור בהכרת המציאות שהיה נורא לא פחות מן המציאות עצמה. ללא שום סנטימנטליות הוא מבקר ומוקיע את כל מה שנראה לו ראוי לביקורת ולהוקעה. בזכרונותיו אלה האנליזה משולבת בתיאור. וכך מחאתו של הנער כנגד חוסר הדמיון והכבילות לדגם של הדור המבוגר, בשם הצרכים והערכים האוניברסליים של גיל הנעורים, מתלכדת עם מחאתו של ניצול השואה ומחנות הריכוז כנגד האשליות ההרסניות שטיפחה תרבות שלמה.