האוריינטליסט - טום רייס
הקדמה - בעקבותיו של קוּרבּאן סעיד  
 
בבוקר נובמבר קר אחד בווינה פסעתי לי במבוך של סמטאות בדרכי לפגוש אדם אחד שהבטיח לפענח את תעלומת קוּרבּאן סעיד . בא אִתי פיטר מַאיֶר , נשיא ההוצאה-לאור Overlook Press – גבר גדול ומרושל בחליפת קורדורוי שחורה, שרצה להוציא לאור את ספרו הרומנטי הקצר של סעיד "עַלי ונינו" [ראה אור בעברית בשם "אהבתם של עלי ונינו", זמורה ביתן, מוציאים לאור, 2001, תרגם מגרמנית מיכאל דק; המובאות ממנו בספר זה לקוחות מן המהדורה העברית]. מַאייר נטה לפרוץ במונולוגים נלהבים על אודות הספר: "אתה מכיר את ההרגשה כשמביטים בציור של וֶרמֶר, ויש שם פְּנים של חדר והכול די שקט, אבל איכשהו, מה שהוא עושה בפרספקטיבה, באוֹר, מעורר תחושה שזה משהו הרבה יותר גדול – וכזה בדיוק הרומן הזה!" "עלי ונינו", סיפור אהבה המתרחש בקווקז ערב המהפכה הרוסית, התפרסם תחילה בגרמנית בשנת 1937 ויצא לאור מחדש בשנות השבעים, בתרגום לאנגלית, כיצירה קלאסית קטנה. ואולם שאלת זהותו של המחבר לא באה על פתרונה מעולם. הדבר היחיד ששררה הסכמה מסוימת לגביו הוא ש"קורבאן סעיד" הוא שם-העט של סופר שבא ככל הנראה מבַּקוּ, עיר נפט קווקזית, ואפשר שהיה משורר לאומני שנרצח בגולאג, או בנו חובב-הכתיבה של אֵיל נפט, או סופר וינאי מחוג בתי-הקפה אשר מת באיטליה לאחר שדקר את עצמו בכף הרגל. בתצלום שעל כריכת ספר ששמו "תריסר סודות הקווקז" [ראה אור בעברית בשם "מסתרי קווקז", הוצאת "אמנות", 1940 (תרגם יצחק למדן)] נראה המחבר המסתורי בלבוש של לוחם מן ההרים – כובע פרווה, מעיל ארוך רחב-קפלים שחגורת-כדורים תפורה עליו, ופגיון ישר חגור למותניו.
 
מַאייר ואנוכי היינו בדרכנו לישיבה עם עורך-דין אחד, היינץ בָּרָזוֹן  (Barazon) שמו, שתבע מ"אוֹברלוּק" לתת בספר קרדיט ראוי למי שכתב את הרומן. ברזון טען שידועה לו זהותו האמיתית של קורבאן סעיד, וכעורך-הדין המייצג את יורשי המחבר עמד על כך ששמו יצוּין במהדורה החדשה של "עלי ונינו", וָלא – ימנע את פרסום הספר. כשהגענו למקום, הסמוך לחנות שזקנות אחדות ישבו בה רכונות אל שולחנות ועוסקות בתפירה, הכניסו אותנו בלחיצת זמזם אל אולם כניסה שנראה כאילו עדיין לא הסירו מעל רהיטיו את הלכלוך והאבק מימי האַנשלוס. מַאייר לפת את זרועי בהתרגשות ואמר, "אנחנו בסרט 'האדם השלישי'!" למרות הופעתו של ברזון, לא הופרעה כלל האווירה של סרט מתח על המלחמה הקרה. הוא היה איש קטן בעל קול מחוספס, גב שחוח ורגל מעוותת עם תותב, והקים רעש אדיר כשהוליך אותנו במסדרון משרדו, שעל קירותיו שורות-שורות של ספרים. "שניכם עשיתם דרך ארוכה כדי לגלות מי היה קורבאן סעיד," אמר. "עוד מעט הכול יתברר לכם." הוא הכניס אותנו אל חדר ובו היתה שרועה על ספה בלונדית כחושה ויפהפייה בעלת עיניים ענקיות ומזוגגות. "אתכם הסליחה, זאת לִילָה," אמר ברזון.
 
"אני מקווה שתסלחו לי," אמרה לילה בקול דקדקני שברירי. "אני חייבת לשכב כי אני חולה. אני לא יכולה לשבת לאורך זמן."
 
ברזון ניגש מיד לעיקר: את הרומן "עלי ונינו" כתבה הברונית אֶלפרידֶה אֶהרֶנפֶלס פון בּוֹדמֶרסהוֹף ( Ehrenfels von Bodmershof  ), אשתו השנייה של אביה של לילה, הברון עוֹמַר-רוֹלף פון אהרנפלס, ועם מותה של הברונית אלפרידה בתחילת שנות השמונים, אחרי שבעלה כבר הלך לעולמו, עברו כל הזכויות על הרומן אל לילה.
 
ברזון הציג לפנינו תיק עבה של מסמכים המאששים את גרסתו: חוזים עם הוצאות-לאור, מסמכים משפטיים, ורשימות סופרים משלהי שנות השלושים   ועליהן חותמות הנשר הנאצי וצלבי קרס. תחת השם "סעיד, קורבאן" ברשימת הסופרים לשנים 1939-1935 ב- Deutscher Gesamtkatalog  – המקבילה הגרמנית ל"רשימת הספרים שראו אור" של הרייך השלישי – נכתב בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, "שם-עט של אהרנפלס, פ' בודמרסהוף, אלפרידה, ברונית".
 
המסמכים הנאציים סיפרו לכאורה סיפור חד-משמעי – שהברונית אלפרידה היא קורבאן סעיד – אבל אני סברתי שהסיפור הזה אינו נכון.