פיתוחו של המוח הפוזיטרוני במאה ה-21 אפשר את ייצורם של רובוטים פועלים - מכונות מתוחכמות ומשוכללות, אך בסופו של דבר לא יותר ממכונות. אך 113 NDR ("אנדרו"), הרובוט של משפחת מרטין, מתגלה כהרבה יותר מסתם משרת מכני. בשל איזו סטייה בתהליך הייצור הוא בורך במפתיע ביכולת לאהוב, במודעות עצמית ובדחף להתפתחות אישית כמעט אנושיים. אנדרו מסוגל ליצור, ללמוד, להסתגל ואפילו להרגיש.

 

כאשר מגלים אנשי "החברה האמריקנית לרובוטים ולאנשים מכניים בע"מ" את כישוריו יוצאי הדופן, הם מזדרזים לחסל את קו הייצור מתוך חרדה להשלכות. אנדרו נותר יחיד במינו, רובוט כמעט אנושי. אך ב"כמעט" אין די. אנדרו שואף להפוך לבן אנוש שלם והוא פותח במאבק להשגת הדבר האחר שבאמת חשוב לו... אנושיותו. שאיפתו מעמתת אותו עם דעות קדומות, עם קנאות עיוורת, עם חוקי הרובוטיקה ועם מגבלותיו המכניות. ואז נאלץ אנדרו להתייצב לפני ברירה נוראה: כדי להגשים את שאיפתו הוא חייב לשלם את המחיר הגבוה מכל.

 

האדם הפוזיטרוני הוא רומן מדע בדיוני מבריק, ומשל למצבו של האדם. הרומן מבוסס על סיפורו הקלאסי של אסימוב שבו הביא לעולם את שלושת חוקי הרובוטיקה המפורסמים שלו. הספר כתוב בעוצמה בלתי מצויה, בחוכמה וביופי.

 

אייזיק אסימוב, הרב אמן של ספרות המדע הבדיוני, ורוברט סילברברג שיתפו פעולה בכתיבת עוד שני ספרים: "שקיעה" ו"ילד האתמול", שניהם ראו אור בעברית בהוצאת כתר.