בתום לב רואה אור שנה לאחר "סדר יום" של אדם ברוך, שנעשה רב-מכר כבר בשבוע הראשון להופעתו - והתקבלותו הרחבה והעמוקה, הן בקרב הישראלים והן בקרב היהודים-ישראלים, כמו הנחתה את אדם ברוך למחקר חדש, שונה ונרחב, שאינו צמוד רק ל"הלכה". ואכן, עיקרו של בתום לב הוא ניסיון לפרוש כמניפה את תת-ההכרה של התרבות היהודית: שפה, מוסר, תרבות, הלכה, תורה, תקנון, לקסיקון מושגים, חסידות, דרך ארץ.

 

בבתום לב אדם ברוך מאמץ את כוחו כמבקר תרבות, כבן תורה, כמשפטן וכעורך, ומחריף את מהלך העומק העיוני והפרשני שלו בתרבות היהודית, וביחסיה המפולשים עם הישראליות - כשהוא נע בין ההיסטורי לעכשווי, בין הרטורי לריאלי, ובין השפה היהודית לשפה הישראלית. ובאותה שעה אף נפרד מ"סדר יום", שעיקרו היה שו"ת (שאלות ותשובות) הלכתי.