כנפי הדמיון הוא אחת היצירות האהובות של מרי וזלי, מהסופרות הבריטיות הבולטות ביותר בעשורים האחרונים. וזלי פירסמה את ספרה הראשון בשנת 1983, בהיותה בת 70, וכל תשעת הרומנים שכתבה מאז ועד מותה ב-2002 הפכו לרבי מכר.
הביוגרפיה הלא שגרתית של וזלי השפיעה עמוקות על ראיית העולם שלה. היא הייתה בת אצולה שמרדה במוסכמות, שירתה בתקופת מלחמת העולם השנייה במודיעין הנגדי הבריטי, ונודעה ברומנים הסוערים שניהלה, ושבעקבותיהם נושלה מירושת המשפחה (וזכתה בכינוי "ויילד מרי", מרי הפרועה). וזלי חיתה שנים ארוכות בחוסר כל, עד שמצאה את ייעודה בכתיבה. כתיבתה היא סקסית, מלאת רגש, אירונית וחסרת עכבות - כמו הסופרת עצמה, כמו כנפי הדמיון.
כנפי הדמיון נפתח בעצירת חירום של רכבת בדרכה ללונדון. הנוסעים מופתעים לראות אישה צעירה קופצת החוצה וחשה לעזרת כבשה במצוקה שמוטלת בשדה לצד המסילה. אחד מהם, העורך הספרותי סילבסטר וייקס, מזהה בפניה היפים אותות לטרגדי נוראה - אך לא מעלה בדעתו שיפגוש בה שוב. נוסע אחר, מוריס בנסון, צפר חובב ובלש לשעבר, מחליט לעקוב אחריה, כי נדמה לו ש"יש כאן סיפור".
ואכן, יש כאן סיפור, ומהטובים שבהם. מרי וזלי רקמה רומן מרגש ומורכב על אובדן ועל נחמה, רצוף התפתחויות עלילתיות מפתיעות, תיאורי אופי חדים וביקורת חברתית שנונה. גיבורת הספר היא האישה הצעירה ורדופת האשמה, ג´וליה פייפר. אך את עלילתו מניעה דמות נוספת - האהבה: המקום הרחוק ביותר שאליו אפשר להגיע על כנפי הדמיון.
- שיתוף:
